למה?
כשתלמד,
לחזות בשקיעה,
ולרעוד מסוף העולם הקרב
בלי שום יכולת לברוח, להתיק עיניים.
כשהזריחה,
תהווה בשבילך,
פלא ותקווה שמתחדשים כל יום
לא בחוץ בעולם, אלא בנשמתך פנימה.
כשהשתיקה,
לא תהיה מבוכה,
רק רגע של שיתוף, של ידיעה
שכוחן של מילים הוא מוגבל.
כשתדע,
להסתכל באחר,
ולראות אותו, ואותך,
ולא תמצא שום סתירה...
אזי,
תהיה בידך התשובה.
פרחים של פלסטיק
-
על עצמי לספר לא ידעתי.. חיי לא סיפור הרפתקאות.. רק אבקש שמילים שכתבתי.. ידעו לעורר מחשבות .
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מצטער... עוף ושיר, לא ידעתי שתקחו את ההקדשה כזה קשה.. (-: פשוט הקדשתי לכם את הקטע בעקבות התגובות שלכם לקטע "ולא יספה שוב אליו עוד"... הוא מבטא את אותה המסקנה שנבעה מתוך התגובות... ההקדשה לא נבעה מתוך הכירות מעמיקה אתכם ( או אפילו הכירות שיטחית שלכם..), או כי חשבתי שזה מבטא הזדהות עמוקה אתכם ... (זה היה מתוך תודה על שטרחתם להגיב לשיר הקודם..) סליחה שגרמתי לכם לתהיות וקושיות.... בברכת יצירה פוריה וחג שמח, פרחים של פלסטיק. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה לעוף ושיר תודה על ההערות... אני מסכים לגמרי למסקנות שלכם... לפעמים שיר הוא באמת פשוט זעקה, ולא מבטא במפורש את הפיתרון... למרות שגם השיר חותר לקב"ה בסופו של דבר.. עצם הזעקה אליו היא בצורה מסוימת קריאה חזקה לאמונה... ועיינו בקטע "מודה אני"... [ליצירה]
תגובות