הלילה הבא היה הקשה מכולם, מרים ומנשה ירדו לקזינו. הם היו בלאס וגה - עיר ההימורים מס' 1 לגרבילים. רק אתמול הגיעו למלון "ארמון המספריים הגדול" LE GRAND SCIZORS PALACE, וכבר הספיק מנשה להסתבך עם אנשי האבטחה. "מרים, תנסי להזיז את הרגל שלי מתחת ליד של שומר ב'" מרים הביטה במנשה מסורבל עם אנשי האבטחה במשחק טוייסטר משעשע\מזעזע. "אבל מנשה, נראה לי שאתה מסובך מדי." לפתע נשמעה יריעה. "פחשששפחשש" [רעש של יריעה מתנפנפת] היריעה כיסתה את שחקני הטוייסטר ולכשנעלמה, ראתה מרים את כולם יושבים על השטיח המלכותי ובוכים. "מה קרה, מדוע זה נפלו פניכם?" "מרים, באמת, פנינו עדיין כאן, אנחנו סתם בוכים." "התכוונתי, מדוע אתם בוכים?" "היריעה הזו היא כמו שמועה רעה שהתפשטה בחושך." ענה מנשה. "התפשטה?? התפשטה??" צווחה מרים (לשם שינוי) "אני לא הצבעתי שינוי!" (התערבה מרים בהערות המחבר) "זו שמועה מרים, היא לא עושה לי כלום, אפילו לא ראיתי מה היה לה מתחת..." התנצל מנשה. מרים ברחה בבכי תמרורים לכיוון האולם המרכזי. [עצור] [תן זכות קדימה] [צומת מסוכן לפניך] [עקלתון] [כריש עקלתון] [ועוד תמרורים רבים] לפתע נתקעה מרים באחד התמרורים מהבכי, כשהביטה מעלה, ראתה את סלים די-און ומר אי-יה קארי. "מדוע זה נפלו פנייך?" שאל מר אי-יה. "נראה לי שזה מהתמרור" ענה לה סלים. מרוב התרגשות קמה מרים על 2 רגליה ונפלה מיד כשנזכרה שיש לה ארבע. "הלא אתם סלים די-און ומר אי-יה קארי, אני כל כך מתרגשת לראות אתכם." מר אי-יה פתח את פיו וממנו בקע צליל גבוה שרק כלבים וגרבילים היו מסוגלים לשמוע. מרים התחרשה. לפתע הגיח מנשה מינה אפלה. "הסקר קובע כי 50% מהנשאלים..." החלה בדיווח גב' מינה אפלה. מנשה השתיק אותה. מנשה השתיק גם את מרים שצווחה :"אני לא שומעת כלום! אני לא שומעת כלום!" סלים ברך את מנשה. "ברוך אתה מנשה." מנשה הודה לו. "תודה רבה סלים" לפתע נכנסה לאוטובוס גברת עם סלים! "אני לא מאמין יש כאן שני סלים." קרא מנשה בתדהמה. "בתדהמה" קרא מנשה (מספיק עם ההערות המגוכחות על הטקסט שלי, קרא המחבר) "מי מכם הוא סלים האמיתי ומי מתחזה?" אמרה מרים. "כל זאת ועוד [צוויץ צוויח] בפרק הבא [צוויץ צוויח] של מרים ומנשה" חתם מר אי-יה קארי את הפרק בפרומו מושקע.