מוּזָה
כשהמוּזָה עלי שׁוֹרה,
תחת כנפי הַשְׁכִינה –
אני מרגישה.
המילים ברֹאשי עוברות,
כמו כנפי מלאכים – מרחפות.
הן-המילים, בי שבות
ונוגעות.
מבקשות, ממש מתחננות
ממני – אותן על הכתב להעלות.
אז אני שוקעת בהגיגים,
מילים, מילים ושוב מילים,
מה מהן כותבים?
שיר, סיפור או אגדה,
או מכתב תגובה,
לביקורת ספרותית שנכתבה –
במוסף עיתוני - על יצירה.
ההחלטה, באיזו יצירה,
הוכרעה כתיבתה.
היא זו,
אשר בתוכי נהגתה ונהרתה,
תו אל תו ותג אל תג נתווטה
והגיעה שעת לידתה.
תגובות