נספר ידידַי מעשה בחייל שחלם על קרבות עוד מאז שנולד הוא חלם על קרבות, אך רצה הגורל שהיה רק חייל שוקולד ברצון הוא היה משנס את מותניו ויוצא בשמחה אלֵי קרב אך משמונה עד ארבע ישב במשרד כי היה רק חייל שוקולד זה התחיל בלשכת הגיוס שבעיר כשרופא ממושקף בחוצפה העליל שידידנו סובל מדלקת בשריר ופסק: להוריד לו פרופיל! אך רעינו איש קרב, לוותר לא החליט הוא דרש: ועדה רפואית! ואותה ועדה רק הפכה בלי רחם מכף-למד אותו לכף-מם... כך ישב במשרד מחומם וסגור באחד מבסיסי חיל-אויר הגדולים וברחוב הוא רעד מאימת הציבור פן ילעג למדיו הכחולים אז מוסר ההשכל הוא פשוט וברור וכמעט שמובן מאליו: אם הלב מפרפר מאימת הציבור מה היה אז קורה לו בקרב....