לובשת שוב את חליפת העור מכינה עצמה לצאת לעבוד פותחת דלת ללילה השחור שוב הולכת לשדוד עוברת בסמטאות החשוכות מחפשת עוד קורבן דורכת על הגופות המונחות ללא כל רגש בקרבן מביטה לשמיים הירח מלא לא חושבת פעמיים לא לבד תבלה יופי שכזה יש רק לה רק להביט בה נראה שאסור לא מפליא איך בגללה כולם סובלים מלב שבור מתוך החשיכה עיניים בולטות בירוק מסנוור מהיסטוריה של פחדים ברחה אדון "גורל" אליה התאכזר רוצה ולא יודעת מה יש לה כל מה שיכלה לבקש חושבת שבעצם בשביל מה להדליק ולכבות את אותה האש היום יהיה זה יום מיוחד בחיוך אחד תעשה הכל היא רק תעמוד לה בצד והוא מיד ברשתה יפול יופי שכזה יש רק לה רק להביט בה נראה שאסור לא מפליא איך בגללה כולם סובלים מלב שבור יצאה מתוך פנטזיה טלית שכולה דם חלומות גדולים היא נשארת רק איתם ובעצם בחיים היא לגמרי לבד אלפים בה צופים עם השלט ביד יופי שכזה יש רק לה רק להביט בה נראה שאסור לא מפליא איך בגללה כולם סובלים מלב שבור