קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
שלי זו חברה של נועה, הן יוצאות יחד קבוע מאז שהכירו בקליפורניה, טוב, אז השלי הזאת שמעה שלנועה יש חבר כבר שבועיים או שבוע והיא רוצה להכיר, שלי היא בחורה נאה, לבושה כזה טוב כמו סטודנטית שלומדת מדעים ואוהבת חברה ומסיבות.מאוד תוססת, היא נכנסת לבית של נועה ונועה מציגה לה את מני
מעניין אם בן פולק הזה ושלי עדיין חברים... או שירושלמי קלקל את הקשר מאינטרסים פוליטיים :-)
[ליצירה]
קר ויקר
איזה יופי, אתה מדמה את האבן למשהו קר המונע רגשות, אך מאידך למשהו יקר (אני אישית משווה את האבן שעל לבי למן מועקה מצטברת)
בהמשך אתה כותב כיצד אתה מנסה להמיס את האבן הקרה ומפרט מה מכילה/ מה מכיל המחצב הזה, עד שלבסוף אתה משלים עם החיסרון האנושי ואתה כותב:
"אמשול בכוחות"
[ליצירה]
איזה יופי! פניני מילים והילולים!
הבית הראשון - במקום ההוא. תיאור של מעשה האהבה. ניחוחה וצוף דובשה.
בבית השני - איתני הטבע הרמים והנשגבים כעדים. כשותפים למעשה ושמחים בו למען הדובר. אפילו לניצוץ הכוכבים ערך מוסף
בבית השלישי -הצומח והחי. משהו קצת יותר ארצי. יותר בהישג יד. רוח, הרדופים. עצים. וגם כנריות :-) ובנקודה זו מיצית החמדה וכאן השורה המסתיימת ב:
במקום ההוא ידעתי רזי אשה- סוגר את המשפט לאחר שפתחת את השיר. כעין משפט שבא על פתרונו
תגובות