"אם אלוקים נתן לנו פה אחד ושתי אוזניים, זה כדי שנדע שצריך להקשיב יותר משצריך לדבר."
(פתגם נפוץ אצל ערביי מרוקו)
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שאלה דבילית ...הכל בגלל החום ...הכל בגלל החום...אני לא באמת טיפשה עד כדי כך....באמת באמת באמת אבל אם אנחנו לא נדבר מי כן? [ליצירה]
- [ליצירה] ובצ'ט? ובצ'ט זה גם עובד? נראה ... יש לנו 2 ידיים, ו- 4 עיניים (אם אין לך משקפיים, ואתה מצ'וטט, אז זה רק עניין של זמן ;-)) ... שנקרא / נשמע, יותר ממה שנכתוב / נדבר ... וואלה, חכמים המרוקאים האלה ... בטח צ'וטטו המון ... יש להם גם איזשהו משפט נגד הפרטי? :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יו משפט נחמד צריך לומר אותו לקשקשנים . [ליצירה]
- [ליצירה] כשפעם היו כשהיו חכמים אפשר היה גם להקשיב... [ליצירה]
- [ליצירה] רן, זה חלק ממלחמתך בעדתיות ? ;-) סתם, ממש ממש נכון, למרות שלפעמים גם צריך לדעת לדבר יותר מלהקשיב. (כן כן, יש גם כאלו מצבים.) [ליצירה]
- [ליצירה] אם נקבל נפרה את עצמנו לפעמים דווקא במקום הכי פשוט (נשים זקנות ממרוקו) מוצאים את הדבר הכי חכם. [ליצירה]
- [ליצירה] --- נשק הוא תכשיט?! (חומה! פנים המומות) לפעמים הריגה זה דבר טוב, זה מה שאני טוען. וכמו שיש... אממממ... מחבט טניס למשחק טניס, כיסא לישיבה וטלוויזיה לצפות בערוץ תכלת, יש נשק שנועד להרוג את הרע. ונכון, הריגה היא לא הבסט אוף דה בסט (ובמקום אחר אני דן עם מישהו ששלום זו השאיפה שלנו, אם נתנתק לרגע מהנסיבות), ועובדה שדוד לא נבחר לבנות את בית המקדש (הרב שרלו הרחיב על זה בספר שלו על שיר השירים), אבל היא גם חלק מבניינו של עולם. וברור שלשחיטה יש הרבה סייגים, אבל היא מצווה. ועוד נחזור אליה. אולי המושכ טהור לא שייך לנשק, אבל לא בגלל שהוא נועד להרוג, אלא בגלל משמעות המילה טהור. [ליצירה]
- [ליצירה] עדי, הבהרה... (אמנם כתבתי את זה בפורום, אבל שזה יהיה גם פה) הסיפור לא אמיתי ומומצא, אבל כתבתי אותו על המציאות שאני מכיר, ואלו הדברים האמיתיים בו- בוני הכלב שלי, האישה הארגנטנאית זעופת הפנים עם כלב הרוטווילר, השיחה שניסיתי לנהל איתה (במציאות היא היתה הרבה יותר קצרה), החבר שלי עם המילון והשכנה שלו, ו... אולי קצת מהאופי שלי, שהכנסתי לערן. [ליצירה]
- [ליצירה] כשאני לוחץ על כותרת התגובה עולות כל מיני כותרות שכתבתי, אבל שום כותרת לא מתאימה לזה. כשאתה נמצא במצב מסויים ולא יכול לשנות אותו, אתה יכול להיות אופטימי ולהיות פסימי. ככה זה כשיש פקק, כשיש בגרות מחר ואין כח וכו'. ותמיד יותר טוב להיות אופטימי - כי הפסימיות סתם פוגעת. ובבחורה הזאת, למרות הכל, יש ניצנים של אופטימיות. (והערה: שתים-עשרה שנים, לא שנים-עשר.. לפעמים אנחנו צוחקים על טעויות כאלה:) [ליצירה]
- [ליצירה] --- מאוד אהבתי את זה. זה יפה, זה חזק, זה עצום. מישהו נחמד מתחתן היום. אמממ.... המילה 'גלות' לדעתי לא מתאימה למצב שלנו. בכלל לא. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד נכנסת אל המקום שלא נעים להיכנס אליו, נטורי קרתא, ואני שוב מתפלל שהם יחזרו בתשובה. זה מקסים, איך שהוא מגלה שאמא שלו גם היתה... בתור אחד שמתנגד לעדתיות, אהבתי גם את חוסר הקיבעון אליה, המהפכים, למרות שאישית אני מחקתי את הזהות העדתית שלי ממני. (ישראלי) [ליצירה]
- [ליצירה] --- איזה מקסים! ולא אפרט כי אין מילים. אבל פשטני מדי לקרוא לשיר לירושלים. [ליצירה]
- [ליצירה] --- כמובן. [ליצירה]
- [ליצירה] מתקרבת, כל החירטושים האלה שיוצאים לאנשים בתפילה זה בגלל שהיא ביורוקרטית, קבועה, מגבילה, מיושנת. היא לא נובעת מה"אני" של כל אחד. היא צריכה להתחדש. (ואף-פעם לא כתבתי על זה בפורום, פשוט כי לא רציתי. אולי רמזתי כמה פעמים, אבל לא פתחתי דיון.) [ליצירה]
- [ליצירה] --- נוסטלגי. ולמען האמת, חיפשתי יצירה עם נקניקיות (מעשים של אחרישתיים בלילה), ודימוי הכרית לנקניקיה קצת.... מממ... דחה אותי. ד"א, על כל כרית יש המון חרקים קטנים, קרדיות המיטה, שאוכלות את העור המת הנושר מאיתנו. כמו פשפשים, על כל כרית. שינה עריבה. (כדאי לעשות הגהה) [ליצירה]
- [ליצירה] עדי, את יכולה להבין כרצונך. אני כתבתי את זה במחשבה על מישהו שבחר מביתו ומנסה להסתדר. אולי עמדה לי בראש תמר ממישהו לרוץ איתו. הראל, מוטו אובריגדו. [ליצירה]
תגובות