זה הגיע. לעיתים נדמה שאי אפשר להתכונן לרגע הזה כראוי. ההכנות הנפשיות לאותו רגע החלו כבר באיזור חנוכה, שכבר אז החל האורך לתת את אותותיו. הקרב המיגע החל עוד בראש השנה, הלוחמים נשרו בזה אחר זה משאירים אחריהם חלל ריק ללוחם הבא שיבוא למלא את מקומם, אך שני הצדדים היו נחושים בדעתם שלא להיכנע לדרישות ולהמשיך להילחם בחרוף נפש. שני הצדדים לא חסו אחד על השני וכאשר התקרב חג החירות נמצאו באפיסת כוחות והוחלט לחתום על הסכם שלום בין שני הצדדים. משלחת מכל צד יצאה להגן על אינטרסים ולאחר חמש דקות של דיונים, הצעות וויכוחים נחתם ההסכם ויד נשלחה חמושה במספריים לעבר שדה הקרב. בהתחלה צנח תלתל אחד ואחריו עוד אחד ולאט לאט כל הרצפה כוסתה בתלתלים. שני הצדדים חשו הקלה. לא עוד הכובד על הראש, לא עוד האורך האין סופי כמעט של השיער, לא עוד... אך למרות ההקלה הפתאומית ששררה, פרצה שוב אותה המלחמה שבוודאי תימשך עד הפסח הבא...