נכתב כתגובה לאי-כריעות בעית העצירה (החתלתול של שריידינגר)

אין ספק שלכל סתירה / ניתן לכתוב חרוזים / שכל סתירה תהיה יצירה / אך בעניין העצירה / בהחלט לא כדאי להגזים.
זהו הרי כלל ידוע מני אז / שכל חיה (חתלתול או ברווז) / מיום שהחלה לעמוד על דעתה / (אם בכלל ניתן לדבר פה על דעת) / לעולם לא תנסה לטרוף קיבתה / ובמעיה לא תעז לגעת.
כי אם חיה תטרוף קיבתה / וכל מה שבקרבה ייאכל / הרי שקיבתה נטרפה זה עתה / ולא תצלח לעכל.
אבל הבעייה יותר מעיקה / אם על עצם ההוכחה פה נשיח / מתעוררת השאלה: מי לידינו יתקע / שבכלל ניתן להוכיח.
יש הרי הכרח בנימוק / שלכל הוכחה יש היתר / ולתת לטענה זו צידוק / זה פרדוקסלי יותר.
ולא צריך במילים להכביר / בכל סוגיית ההוכחה / גדל היטיב אותה להסביר / ועבורנו עשה המלאכה.