זוג

עוד שנכנסתי הייתי בסוג של מין כזה דיכאון לא ברור כזה. ישבתי על כיסא, ואז מתחילים הצחוקים.

תמיד זה ככה שכל החברה נפגשים באיזה בר כזה תימהוני בירושלים, מהסוג שאתה לא יודע לאיזה  סוג אנשים הבר הזה מדבר. אנשים מכל הסוגים והמינים. ואז פיני התחיל לספר על איזה מישהי שהוא הכיר, סתם ככה בתחנת אוטובוס אתמול. וכולם בסבבה, ואני יושב ומסתכל כל הבקבוק, ומידי פעם מעיף איזה מבט ככה על הבר, מנסה לקלוט את האנשים, או אולי למצוא איזה משהי נחמדה שתחזיר לי מבט.

ליפעת תמיד יש את הקטע הזה עם "וההוא" ,"וההוא אומר לי......" וההוא כאילו מתחיל איתי....". מה זה אין לי כוח לסיפורים שלה. אני אומרת לה כל הזמן, מספיק עם "וההוא" הזה, די. אבל כאילו שזה קשור לה עם אזיקים לשפתיים, נו מה אני יעשה נמאס לי כבר. ואז מאיזה שולחן כמה מטרים מאיתנו נשמע איזה רעש, הסתכלנו, בקבוק נפל על הרצפה, וכל החברה שם בצחוקים היסטריים. מה מצחיק פה, והם שמים לב שכל העולם מסתכל עליהם, והם בשלהם. ראיתי שם בשולחן שלהם איזה בחור אחד שדי שקוע בעצמו, מנותק לגמרי, כאילו מתעמק באיזה משהו ,הסתכלתי עליו כמה רגעים, הוא ממש מתוק.

"ניר שים לב בשעה 4 שלך". אמר לי דותן. כן אני יודע מה הוא רוצה אבל הוא לא מרפה.

"ניר, ניר, טוב היא כבר שינתה כיוון, חבל".המשיך דותן. לאחר זמן בעוד החברה מדברים על המשחק האחרון שהיה עם השוער שנכנס לו הכדור בין הרגליים, איזה קטע חבל על הזמן, אני לאט, לאט הסטטי  את הראש משעה 1 לשעה 4 ,לראות במה מדובר. וואלה צדק דותן, היא נראית ממש טוב.

"אז אני יושבת שם בתוך האוטובוס, אני אומרת לכם, ואז שתי כיסאות לידי ריקים, ובא המוזר הזה ויושב על ידי, ואני לא נעים לי, אני לא יקום ופתאום ילך לשבת במקום אחר....". אמרה מירה.

"תקומי, מה את שמא על מישהו בכלל, אני לא רואה אותם ממטר, מה זה לא נעים?!, שלו לא יהיה נעים". ניסתה תמר לעורר את רוחה לפעמים הבאות. אבל אני ממש לא הייתי בכל שיחת "על ברנשים וכיסאות" הזאת. ההוא ממקודם נועץ בי מבטים, לא נעים לי, רק שהבנות לא יקלטו את זה, מה זה לא בא לי עכשיו להרצאות שלהם ,"תסתכלי על ההוא עוד רגע נופל מהכיסא...", "הופה ,נורית תראי איך מסתכלים עליך.....".טוב, נו, מה הוא רוצה, לבהות בי כל הלילה, שיקום יעשה משהו חשבתי לעצמי. וחזרתי לשיחות החולין של חברותי, שחלילה לא ישימו לב שלא הייתי איתם בסיפור ויתחילו לשאול  שאלות מיותרות.

ואני חושב עליה ומסתכל על הבקבוק, מסתכל עליה ומסתכל על השעון, לא יודע על מה אני חושב בכלל. אומרים שאני ביישן, יכול להיות, אבל זה טבעי אם אני מסתכל הרבה זמן על מישהי, היא תחזיר לך מבטים דומים, מה, לא ככה?!.

"טוב נו ניר, מה אתה מספר, אתה דג היום אחי, תוציא משהו, שתף".אמר דותן בקול, והסתכל על הבנות בשעה 7 שלו.

"מה אומר, ומה אדבר .שכן ראיתם זה מספר ימים את חלון ביתי פרוץ ורוח מכה לתוכו..." אמרתי לחברי השולחן.

"מה זה השטויות האלה, מה אתה טשרניחובסקי? מה נסגר איתך? אמר פיני, וצחק לכל הפרצופים שלידו.

"תירגע אחי, הוא עובד על מחזה עכשיו, סתם זרק שורה". אמר דותן.

"מה לא יפה".שאלתי.

"מה זה יפה, נאה ויאה". אמרו מחצית יושבי השולחן.

טוב נו, מה זה אין לי כוח לשטויות שלהם עכשיו. נו מה קורה עם ההיא, היא איתי, או עם החברות שלה. נראה לי שגם היא לא בעניין. אפשר לראות את זה, או שני עושה השלכה עלי. "השלכה" גם כן מילה.

נו מה קורה איתו, גם כן הבנים האלה. יש את הזורמים, ויש את האדישים. אבל אני מאוהבת יותר באחרונים, הם יותר מתוקים בעיניי. יש בנות שאוהבות את הזורמים והמצחיקנים. נו טוב כל אחת והסגנון שלה. טוב שיקום, יקרוץ לי, יעשה משהו, איזה סימן, שיפסיק לבהות כמו איזה טמבל. שיקום ויגיד, אני יודעת מה, שיגיד "איך השתייה?". .שיגיד "את מוכרת לי!". ואני ישחק את המשחק ויגיד לו "מאיפה?" .ואז הוא בטח יגיד "לא יודע מאיפה שהוא" .ואני יגיד לו "מאיפה שהוא זה לא עוזר לי". העיקר שיגיד משהו, שיגיד.

נו מה אני עושה, כבר לא נעים לי, בטח לה עוד יותר לא נעים. אני בוהה בה כמו איזה טמבל.כמה ביישן אני, אני לא יודע מה לעשות. נו טוב בוא נראה, מה אנחנו עושים. היא כנראה מוצאת חן בעיניי ואני בעיניה. אז מה הבעיה, פשוט אני יקום כאילו אני הולך לבר לבקש משהו, והיא יושבת בשולחן שם ליד הבר, ואני יעשה משהו, לא יודע איזה משהו  שיעורר את תשומת לבה. תראו לידי יושב דותן הוא אלוף הבן אדם הזה ,הוא יכול לקום ולחזור תוך שתי דקות עם הפלאפונים של כל הבנות בשולחן הזה. יש לו את זה מה, ולי אין?! די נמאס, אני חייב לעשות משהו, כבר עוד מעט אני יודע מה יקרה, אני יבוא לבית יסתכל על הקירות, וישאל את עצמי למה?

טוב נראה לי אני מוותרת, הוא יותר מידי ביישן, לא בשבילי. מה הוא עושה צחוק, מה הוא רוצה שאני יקום אליו ויתחיל איתו, הוא חי בסרט הבן אדם. אז המשכתי לדבר עם החברות סתם ענייני חולין ובנים, עד שאחרי כמה דקות זה קרה.

אמרתי לעצמי די נמאס חייבים לגמור עם זה מספיק. אז קמתי והתחלתי לצעוד לכיוון של השולחן שלה לא חושב על כלום, מה יהיה יהיה, מה אומר אומר .והחברים עוקבים באיטיות צעד, צעד ואני בא  עליהם ,ואני אומר משהו כמו "נעים מאוד אני ניר, אכפת לכם אם אני יגנוב את הבחורה שיושבת פה לכמה דקות"

אמרתי משהו כזה ועוד רגע התעלפתי, והבחורות מסתכלות עלי כאילו נפלתי מהירח.

ואני ישר קפצתי כמו איזה טיל ואמרתי "אין בעיה, זה בסדר" כאילו הוא שאל אותי. וחשבתי בליבי איזה מותק הוא, אני מתה על הביישנים האלה. הסתובבתי לקחת את הכוס לשלוק אחרון ואז שמעתי כמו איזה פיצוץ על ריצפת העץ, זה היה הראש שלו.