דמיון  ריאלאטיסטי

אני לא מאמין שעשיתי את זה. אבל מה לעשות לא הרגשתי טוב, הייתי דבוק למיטה והשלט היה בטווח של מטווח. אז מצאתי את עצמי רואה איזה שעשועון דבילי, על אנשים אשר צריכים להגיד את האמת. אפשר להגיד בקול רם, כן זה שעשועון "פוליגרף", השאלות אמיתיות, התשובות הן כן, ולא. רק ההבדל היחיד הוא שלא כמו שהיינו קטנים, והיינו משחקים אמת או חובה, שבינינו רובינו היו מעדיפים את האמת ואפשר להבין מדוע.

 הפעם בתוכנית הזאת הבן אדם מחובר כביכול למכונת אמת, בקיצור "פוליגרף". והשכילו לעשות מפיקי התוכנית אשר בחרו כשם לתוכנית, שם מקורי מאוד, שם גם מקורי, וגם שעוטף בחובו את כל רעיון השעשועון. אז איך הם קראו לו "פוליגרף", כמה שנון.

 והדבר הכי מצחיק פה, חוץ מאשר שזו תוכנית ריאליטי מחורבנת. שכאשר אדם עונה תשובה נכונה, אזי כל האנשים מריעים לו ומוחאים כפיים. ועל מה, לא שמעתם בכלל את השאלה, השאלה היתה האם אי פעם הוא בגד באשתו?!  והתשובה היתה כן, אתם קולטים את רמת הטימטום. תאמינו לי הטלוויזיה שוברת שיאים כל פעם מחדש. פשוט לא להאמין.

 אז הטלפון צלצל וקולו של מי מתפרץ בשאגה? של יניב. ומה הוא אומר לי "אתה רואה את התוכנית בערוץ 2 ?" "כן" עניתי לו ביובש מוחלט. "ענק, ענק" הוא צוהל "גדול אחי, לא ככה?!".

 אז יש רגעים בהם אתה לא ממש רוצה לבאס חבר, ועוד בכזאת התלהבות, עוד רגע הוא נשנק לי בטלפון. "גדול, גדול" עניתי לו, והוספתי קצת התלהבות בטון דיבורי. ואז הוא במשך אולי איזה רבע שעה, התחיל לבלבל לי בשכל על התוכנית על השאלות, על העקיצות, נראה לי שזה מה שהוא אמר. בעצם אני לא יודע, שמעתי מילה פה, מילה שם. בעצם שמעתי הכל, אבל הראש שלי היה במקום אחר לגמרי, חשבתי לעצמי באותם רגעים, בעוד החבר מספר בשיא ההתלהבות על התוכנית שבעיני היא מלכת הריאליטי, ולא נראה לי שיהיה עוד זבל יותר גדול מזה בטלוויזיה כי כאן הריאלטי שובר את שיא כל הזמנים .

 בקיצור חשבתי באותם רגעים על הרעיון של התוכנית הזאת. בו נגיד ויש מין מקום כזה שכל החברים שלך והקרובים שלך נאספים בו. ובו נגיד שזה גם היום הולדת שלך, והם מביאים לשם מין קוסם כזה עטוף בגלימת כוכבים, וכובע מחודד שנוגע בעננים . והקוסם מתחיל לפתוח את הפה ולספר לכולם מי אתה באמת, ואתה מנסה להלחם בו, ולהגיד לו שהוא טועה, שזה לא נכון.

 אבל זו תהיה טעות, מפני שעל כל סקופ שהוא ישלוף, ואתה תתעקש ותגיד זאת טעות, הוא לפתע יזרוק לשמיים מין סדין לבן ענק, ויקרין את אותו המעשה לעיני כול. אז בשלב מסוים אתה פשוט מהנהן כמו דביל על כל הדברים שהקוסם הזה אומר. אבל בניגוד לתוכנית המטופשת הזאת, הפעם החברים והמשפחה חלקם צועקים, או יורקים, חלקם בורחים, וחלקם בוכים.

 וכאן הוא עצר אותי, המזל שהוא הרים איזה צעקה מטורפת בשפופרת שהוציאה אותי מהדמיון המטורף הזה (שבה בעקבות התוכנית המזורגגת הזאת) לפני שהייתי עוד טובע ברוק אנושי. "אתה לא מאמין!" הוא שאג. "תראה מה שואלים אותו".   הסתכלתי על המרקע והייתי בהלם. זהו, עד כאן, הטלוויזיה  הזאת איבדה את שפיותה, "הם לא נורמאליים" אני אומר לו. והוא אומר לי "מה את נורמאלי ,תראה איזה צחוקים". מה צחוקים, מה צחוקים מה, מסכן הבן אדם, תראה מה הוא עושה איזה השפלה, ועוד בשביל מה.

 ויש את הקטע הזה בתוכנית, שיש איזה שלישייה של קרובים  שיושבים למולו, והם כביכול מעודדים אותו. התשובה נכונה, איזה יופי, איזה כפיים. איזה אדיוטיים. "טוב אז שומע" אני אומר לאותו יניב. "אז איך היה היום?"  כמנסה לפתח שיחה הגיונית בתוך כל הריקבון הזה. "תקשיב" הוא אומר לי "אני ידבר איתך יותר מאוחר, אני באמצע המתח". ומנתק לי ללא שום אות נעילת שיחה.

 אז יש לך את הרגעים, אפילו לאנשים שהבינה נעוצה אצלם עמוק עמוק במוח, ויודעים שזו חרא תוכנית (שאם הייתה תחרות אוסקר לתוכניות ריאליטי מצחינות, היא היתה זוכה במקום הראשון) להמשיך לראות את הזבל הזה. כי אין מה לעשות, איך אומרים "הסקרנות הרגה את החתול", ואני אומר "האמת לפעמים כואבת".

   יונאיש