חַיַּי  הָיוּ רוֹבֶה טָעוּן –
נָצוּר אֶל הַפִּנָּה
עַד שָׁם  חָלַף הַבְּעָלִין,
אוֹתִי לָקַח, זִהָה.
וְיֵשׁ יָמִים בְּיַעַר עַד
נָשוּט וּנְהַלֵּךְ
וְיֵשׁ יָמִים אֶת הָאַיָּל
נָצוּד וּנְרַדֵּףְ
וּכְשֶׁאַרְעִים בַּעֲבוּרוֹ
עוֹנֶה הָהָר בְּהֵד.
וּכְשֶׁאַרְעִים בַּעֲבוּרוֹ
עוֹנֶה הָהָר בְּהֵד.


צוֹהֵל אֲנִי לִקְרַאת אוֹר יוֹם
זוֹהֵר עַל גַּיְא כְּשֹׁהַם
כְּלַהַט וֶזוּב מִשְׁתַּלְהֵב
אֶל הָאֲוִיר בְּנֹעַם
וּבְתֹם עָמָל בְּרֶדֶת לֵיל
לַאֲדוֹנִי אֲנִי מִשְׁמָר
מוּטָב מִטַּנְדּוּ  עֲלֵי כַּר
דָחוּס בְּפוּךְ יָקָר.


לְכָל אוֹיְבָיו אֲנִי אוֹיֵב
מַצְמִית וְעַד עוֹלָם
עֵת יִלְכְּדֵם לֹעַ  צָהֹב
עֵין הֶדֶק הַקַּטְלָן
אַךְ הוּא חַיָּב לִחְיוֹת יוֹתֵר
מִטְּוָח חַיַּי הַמְּמֻכָּן
כִּי לִּי אַךְ כֹּחַ לַהֲרֹג
לִקְטֹל אֶת עָצְמִי לֹא אוּכַל....

הערת מתרגם: יצירה זו תרגמתי כפשוטה ועל פניה.
כביכול כאן מדבר הרובה, יצור ממעץ ומתכת, שהתגלה על ידי צייד, ולקח אותו מהבית אל חיי הטבע. יש פירושים רבים ומסובכים  במרשתת ליצירה הזו ולגבי ארבע השורות האחרונות הם כותבים ששם ייתכן שהמשוררת הייתה מבולבלת ... The last stanza is difficult, tangled and perhaps indicates some confusion in Dickinson´s thinking

My Life had stood - a Loaded Gun -
In Corners - till a Day
The Owner passed - identified -
And carried Me away –

And now We roam in Sovereign Woods -
And now We hunt the Doe -
And every time I speak for Him -
The Mountains straight reply –

And do I smile, such cordial light
Upon the Valley glow -
It is as a Vesuvian face
Had let its pleasure through –

And when at Night - Our good Day done -
I guard My Master´s Head -
´Tis better than the Eider-Duck´s
Deep Pillow - to have shared –

To foe of His - I´m deadly foe -
None stir the second time -
On whom I lay a Yellow Eye -
Or an emphatic Thumb –

Though I than He - may longer live
He longer must - than I -
For I have but the power to kill,
Without--the power to die--