מַבִּיט הַשָׁמַיימָה,אֶת עֵינָיִיךְ רוֹאֵה,

עַל מָסַךְ כּוֹכַבִים שְׁנִפרַשׂ מְעָלַיי.

הַסָהַר עוֹלֶה בְּחִיוּכוֹ הַעָצוּב,

מְקִיז אֶת דַמִי כִּי כַּשָׁלְתִי מוּלֵךְ.

מְסִית מַבָּטִי,כִּי אֵינִי עוֹד יָכוֹל,

לִצְפּוֹת בְּצִלֵךְ מִתְרַחֵק וְהוֹלֵך.

שׁוֹלֵחַ יַדִי,מְלַטֵף שְׂעַרֵךְ,

מָרְגִיעַ בְּרוֹךְ אֶת שׁוֹבַל דִמְעוֹתַייךְ.

יָדַייךְ שׁוֹלְבוֹת לְיָדַיי הַפְּשׁוּטוֹת,

לְקָבֵּל אָהַבָה אַמִיתִית רְחוֹקָה.

אֶת עֵינָיי שׁוּב פּוֹקֵחַ,לִרְאוֹת חִיוּכֶךְ,

וְרוֹאֶה אֶת דָמִי עַל חֵלְקַת אָדַמָה...