[ליצירה]
יהודיה, אני ממליץ לך לא לכתוב בצורה המרכזית כי זה פחות קריא. לא ממש מוצלח בכל שיר.
הנה הארותיי:
חוט של משי, עדין
כמעט שקוף
כמעט בלתי מורגש. * לא מתחבר כל כך עם שאר השיר. הקשר מובן אך לא זורם.
וכשאני בבדידותי
סיבים דקים של משי
עטפוני, * למה בזמן עבר? לא שייך לזמן שבו מתחילה.
והוצפתי* געגוע. *כנ"ל
דבורים קטנות
מפזרות על עפעפי*י אבקן
מהפרח שעזבתי.
אהבה עדינה,
. חוט של געגוע
הרבה הצלחה בהמשך.... שי.
[ליצירה]
וכך היית רוצה שיראה????
ההתרוקנות
המביאה על עצמה חיים חדשים.
מתעצמים.
אל נוכח השתאות נפשי, חיבוטיי, בשאלה:
ועכשיו, כשאת יודעת הכל,
השלם-
עדיין גדול מסך כל חלקיו?
התעצמות הנפש.
התעלות רוחנית.
חיבור לגבוה.
יניקה ממקור עליון.
רק בצלילה צורנית
ללא "חשיבה תבניתית"
התעלמות מתדמית
מפחדת ממים עמוקים?
אז אמרי לי מה יותר נכון? א ומה יותר טוב?
זו הראשונה.
תגובות