על רגל אחת
שמעון הד
-
יחד עם ישי שור, עורך את כתב העת "בין הטיפות"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה, זורם, וכואב- כואב... כנראה שלכל אחד מתי שהוא מתגנבת ההרגשה הזו, אז בעצם כולנו באותה סירה... [ליצירה]
- [ליצירה] הודאה, נקודת הפתיחה שלנו... יהודים נקראנו, מלשון מילה נפלאה זו. ובעת פקיחת עינינו, זה המשפט הראשון, הראשוני, העולה על שפתינו. שנזכה להתמיד ברגש זה. כי ממנו ברכה, ממנו חיים. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין... [ליצירה]
- [ליצירה] חביב. במיוחד הסוף... [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין מאוד... האמנם המפה האישית מסוגלת להוביל? הייתכן ובסופו של דבר יימצא בה הנווט? [ליצירה]
- [ליצירה] שנזכה... [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין שיר מעניין ומקורי, יותר התחברתי לחלק הראשון. כמו"כ אולי כדאי לוותר על כמה אותיות "ש" תחיליות? יישר כוח על הרעיון של כתיבת שיר לרבך, המעיד מן הסתם על קשר מיוחד.. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, עמוק וכואב. אבל אתה יודע ששבעים פנים לשירה... שמעון [ליצירה]
- [ליצירה] שלום שי, שירך מעניין, אף מסקרן. לא הצלחתי להבין לאן כף ליבך ועטך נטויה, אם לשמש החמימה או לצבעים הדהויים.. אך כפי שכינרת כתבה, העובדה שהשיר נפתח דווקא בשמש, אומרת משהו.. מה שנותר לי הוא לאחל שהשמש תחמם ותצבע את כל שירך, את כל חייך... שמעון [ליצירה]
- [ליצירה] אביתר יקר! אכן יש יופי בהרהור לא מנותב, גם אני, רוב ככל שירי נכתבו בספונטניות, ואם תרצה בהתפרצות- בלי ניתוב מדוייק. אבל- כל עוד אדם כותב לעצמו דברים כאלו, שבלשון המעטה הם לא ממש חיוביים, זה בסדר גמור, ואף טובה פריקת עול מנשיאת העול בבטן. אך כשהוא מחליט לבוא ולפרסם זאת לרבים- יש לו פה אמירה. יש פה אחריות מסויימת כלפי הקוראים שיקראו זאת. כאן, לענ"ד, צריך להיזהר. כאן צריך להישמר מפני פגעים, ולו זעירים, שעלולים לפגוע במי מנפשות הקוראים. במיוחד כשמדובר בנושא כה כללי, שמשותף לכולם, כחתונה. כמו"כ שיר זה נכתב בשפה כללית ולא כתאור ארוע אישי, מה שיכול יותר לדבר לכולם. לסיום, שלא תבין, אני איתך בכאבך, הבאמת כואב. הכי כואב, אני בטוח. אך בא ננסה להפוך כאב לאור, ולו ע"י שננסה לסיים באופטימיות, שלא תקרין רק לכולם, אלא גם ובמיוחד לך. [ליצירה]
תגובות