לְעולם לא אוכל להפסיק דרישת עצמיותי מעצמי
לתשובה לתהייה
מתי אזכה להפנים
שצפם של המים וגליו, שתנודות הם
לַפְּנים.
קיימת היא, חיה, ואפילו בועטת
(ולא רק בנו)
עצמאותינו. על עוצמתה, עצמיותה
יחפו ויפכו מים רבים אדירים, מי מעיין טהור מתפרץ, מגלה
מעיו. מעיי.
מעינו הקוראים.
סביב אותה נקודת נביעה סחור סחור נתעגל
נתבטל
סביב אותה נקודה מוזהבת שכעגל נדמית
נתערבל.
סביב אור מלך מוזהב מחופש נחפש
עצמנו נדרוש
סביב אותה נקודת סיבתנו, חוצבתנו
שוב נשוב
ונחלוש.
