הייתה זאת שעת בין ערביים, חצי שמש שלחה קרניים אדמדמות שהאירו את הרחוב בכפר סאוט'לנד מדגישות את צלליותן של גדרות השדרה השביעית ועציה.
מילן טורנג' צלע לאיטו לעבר חצר ביתו, לבסוף בבית שמספר 8 גדול התנוסס בחזיתו פתח מילן את השער החורק, ופסע לאיטו לעבר פתח ביתו.
הוא בדיוק הירהר בילדו היחיד שהלך לישון אצל חבר ללילה, כשלפתע הרים את מבטו מצרור המפתחות שבידו, מביט ימינה.
במרכז הגינה עמד ליצן.
ממבט ראשון התרשם מילן שהליצן הינו ליצן עדין ומדוכא קשות- היו לו חיוך מצויר בשפתון אדום, איפור לבן, מבט אבוד בעיניים, ותריסר בלונים ביד.
לרגע הסתכל הליצן באיום מלווה בתקווה לעברו של מילן, אך כעבור רגע, הסיט ממנו את מבטו והסתובב ללכת בייאוש.
"סליחה?" מילן מיהר אחריו, "מי אתה? מה לעזאזל אתה עושה בחצר שלי?"
הליצן ניפנף בידו הימנית לביטול והמשיך ללכת באותו קצב איטי ומיואש.
מילן פסע לצד הליצן שסירב לעצור,
"מה נסגר איתך? נו בחייך, עצור רגע ותחליף מילה, מה כל הקטע ההזוי הזה עם הבלונים?"
הליצן פנה ימינה בחדות מביע את עלבונו, והמשיך ללכת.
"נו, עצור רגע, אני חייב להבין מה היה כל הקטע הביזארי הזה!"
ואז בלא יודעין, ניצל מילן את נק' התורפה של כל הליצנים עלי אדמות- נק' הנובעת מעצם היותם מצחיקים.
"עצור בן אדם, או ליצן, שתה איתי רק כוס תה  ואח"כ, תחזור לצעוד כמו לוויה מהלכת או-",
בזה הרגע הבין מילן שהוא צועד לבד כבר מספר צעדים.
"תה, נכון? אתה לא משחק איתי משחקים?" שאל הליצן בקול גבוה שהקפיץ את מילן.
no kidding?
"בכלל לא, תה צמחים בניחוח מנטה" מיהר להגיד מילן המופתע.
"טוב, אני שונא משחקים"

לשם שינוי, הסתבר שהתרשמותו של מילן בנוגע לעדינותו של ליצן הייתה סך הכול מדויקת, ממש כמו שעון שווצרי תוצרת ברום משנת 1941 יאמרו מומחים לשעונים שוויצריים.

מילן לא הבין בדיוק איך זה קרה לו, אך רבע שעה מאוחר יותר מצא עצמו מילן שותה תה בסלון ביתו בחברתו הזועפת של הליצן בעל המבט האבוד.
"אז כמה זמן זה נמשך?" שאל מילן,
"מאז שאני זוכר את עצמי! כל פעם אותו הסיפור, אני מוצא בית, מרגיש שסופסוף הגעתי לבית הנכון-"
"שניה, שניה, איבדתי משהו, איך אמרת שקוראים לך?"
"אין לי שם, זאת כל הפואנטה!" אמר הליצן בסרקסיזם מופגן, "כמו שאמרתי לפני שהפרעת לי, מאז ששלח אותי סטיבן לדרכי אני ממשיך וממשיך לחפש את הבית של הילדים האלו!"
"הוא לא הנחה אותך איכשהו?"
הליצן הניד בעצב בראשו,
"מה? כלום?"
הליצן תקע מבט רצחני במילן, שפיספס את הדקות הזאת במבטו, כיוון שבאמת התאמץ לדמיין איך זה לחיות חיים בעלי מטרה בלתי ניתנת להשגה.
"שמע זה באמת מייאש! לעבור ככה כל הזמן מחצר לחצר, לחכות ולראות- אולי, אולי הפעם יעברו כאן על השביל אותה חבורת ילדים מעצבנת וחביבה-
אבל לא, בכל פעם האכזבה", מילן התרגש , זה כבר ממש זרם לו בטבעיות, "לא ילדים אלה זקנה! לא ילדים אלא איזה זקן גיבן, לא ילדים אלא שחקן כדורגל משופם!".
הליצן החל לבכות, אך מילן לא יכל להתאפק וסיים, "לא ילדים, אלא אני!"
"די, די, תפסיק לבכות", בכיו של הליצן רק גבר, "באמת רשע הסטיבן הזה, לתת לך להסתובב ככה בעולם בלי שום כיוון או מטרה מוגדרת! זה לא חיים!"
הליצן הינהן בראשו מתייפח.
"שומע, ומה עם האנשים שעוברים? הם לפחות מתנהגים אליך יפה?", ניסה מיחןלשנות נושא, ניסיון שלא עלה יפה.
רק אחרי כמה נסיונות הצליח הליצן להשתלט על עצמו, "לא, הם מכנים אותי בשמות: ביזארי! הזוי! ליצן חצר! אומרים שאני ליצן עצוב ולא מצחיק, הם אפילו זורקים עלי דברים, תראה!" הראה הליצן למילן חבורה אדומה  ומכוערת על גב מרפקו, "את זה קיבלתי מזקנה שחשבה שאני  החותן שלה שבא לעשות לה הפתעה"
"באמת"
"כן, גם כשהסברתי לה שאני בכלל לא מכיר אף אהרון היא אמרה שבטח הוא שלח אותי ואמר לי להכחיש, אח"כ היא גירשה אותי משם במטאטא! ממש כאילו הייתי איזה לולין עלוב!"
"מה פתאום לולין? אולי אקרובט!" אמר מילן שמשום מה חשב שזה מקצוע קירקסי מכובד.
"אני על סף שבירה!" התייפח הליצן.
מילן פינה בזהירות את כוסות התה מן השולחן, והתיישב לצידו של ליצן הממורמר.
אחרי הכול הוא רצה להיות אדם טוב/ וגם לליצנים יש רגשות.
"ליצן שכמוך!-"
התחלה גרועה, בכיו של הליצן רק גבר.
"בכל אופן, אסור לך להישבר! אסור לך להתייחס אל מה שכולם אומרים, גם אם בצורה הזויה, גם אם בצורה חולנית רצחנית וביזארית- בתוך תוכך אתה מצחיק! ואת זה איש לא יוכל לקחת ממך!"
הליצן הרים את מבטו בתקווה אל מילן.
"קום עכשיו! צא החוצה ואל תישבר, אתה תוכיח לסטיבן! אתה תוכיח לכולם שאתה ליצן! אתה תמצא את הילדים הללו!".
עיניו של הליצן אורו, בדלת עצר הליצן, נרגש, כמו לא יודע איך להודות למילן.
"צא, צא לדרכך, ואני בטוח שעוד אשמע עליך רבות".
הליצן יצא, פוסע בגאון על השביל והחוצה במעלה הרחוב, הוא פסע לעבר הירח הזוהר העגול ומחשבות שטנה נצצו בראשו, הוא פסע אל עבר מטרתו.

מילן הינהן לעצמו בקורת רוח שלאחר מעשה טוב.

כאן יש לציין שבכל השעונים השוויצרים משנת 1941 תוצרת חברת ברום אירעה תקלה בעקבות פגז תועה, ושוליה חסר זהירות. השעונים פיתחו סטיה שגרמה להם לאיחורים של דקה עד 3 דקות כעבור שנה אחת.
מובן שמפעל ברום פשט את הרגל כעבור שנה וחצי בעקבות תביעות של לקוחות רבים שאיחרו רכבות ואוטובוסים שוויצריים, ונסיך פרסי אחד שבעצמו לא הבין כיצד נקלע לתביעה.

כעבור שנה ממפגשו עם הליצן עבר במקרה מילן בחנות הספרים הקרובה לביתו. כותרת של ספר שתמונת ליצן מוכר התנוססה על גב כריכתו, צדה את מבטו, הוא קנה את הספר ומהר לביתו, צולע בגלל פציעת הכדורגל שלו, מהמהם תחת לשפמו, ולא משער איזו הפתעה מחכה לו.

הספר נקרא  "זה".