"הוא הציץ מטה אל קומת המקלט וראה אוסף של פסולת. מזרון היה מושלך מטה. גרוטאות וניירות.אם בעבר היה יורד למטה ומתכבד ב"פרעושים" מה יהיה המצב עכשיו?" (מתוך – הבית שבורה)

הוא לא העז לרדת למקלט, או לפחות אל החלק הפנימי שלו. או לפחות בשנים הראשונות של חייו

המקלט היה אחד משלש המקלטים שהיו בשלוש הכניסות של אותו בלוק. שלשה מקלטים אפלים שוועד הבית הקמצן לא דאג למנורה ותאורה ובכך בעצם פרנס דמיונות מלאי סודות. פנטסיות ובעיקר פחדים של ילדים.

פעם ראשונה שהילד העז לעשות זאת, כלומר לרדת למקלט, הייתה הפעם שהיה בן שנה וקצת, כשפרצה מלחמת יום כיפורים. אז באחד מימי המלחמה, כשהיה חשש שמטוסים עומדים להפציץ את העיר. נקראו תושבי הבניינים לרדת למקלטים אולי לשעה אחת. אז הובא בלי ידיעתו אל המקלט האפל. אולי הייתה שם מנורה? בכל אופן זו הייתה הפעם היחידה שהמקלט הזה היה בשימוש אמיתי, אחר כך שימש לחדר איחסון ובעיקר – חדר מיסתורין.

המקלט היה מלא בשמועות שהפיצו הילדים הגדולים  אמרו לקטנים שיש שם שדים ורוחות. השד שהיה נפוץ היה בלולו שד המקלטים הלובש סדין לבן ומופיע לילדים קטנים בחלומותיהם... לכן מרוב שמועות העז לרדת רק עד למבוא של המקלט. בעיקר כשהפיל צעצוע.

אפיל דלת לא הייתה שם.

ככל שגדל, נכנס יותר יותר. המקלט האפל והטחוב היה מלא מיסתורין. הוא נמשך ונמשך והילד חשב שהוא מסתיים בארץ אחרת או בעיר אחרת. משהו כמו מנהרת זמן כזו... אלא ששם היו פזורים לכלוכים ופסולת או שמאטעס שתושבי הבניין הורידו פנימה.

יום אחד, כשהיה בכיתה א' או ב' הוא העז, נכנס יותר ויותר בעומקי המקלט האפל. אור דלוח זלג פנימה דרך פתחי האיוורור. הוא נכנס יותר ויותר אל הארץ הלא נודעת הזו, ארץ המקלטים. המקלט התמזג עם חדר נוסף, בקצה החדר היו מדרגות. הוא עלה בהם וגילה אור יום.

הביט אחורה הביט קדימה וראה שהגיע... לאן הגיע? לארץ אחרת? לא. לעיר אחרת? לא.

 הוא פשוט הגיע לאותו פרוזדור שקישר בין שלושת הכניסות בבלוק.

הוא הבין שהמקלט בסך הכל מקושר עם שלושת המקלטים האחרים. מיד סיפר את דבר הידיעה המרעישה לאחותו הגדולה והיא אמרה "נו, זה ידוע!"

אחרי כמה שנים, גילו במקלט אחר בבלוק לטאה מפחידה ואפורה מסוג "כוח" השד יודע איך הגיעה הלטאה הענקית ואיך עשתה את הדרך מהחולות הגדולים לעיר הגדולה ומשם בחרה דווקא במקלט ההוא באותו בלוק. זה היה מוזר. אבל השכנים הזמינו מכבי אש והם לכדו את הלטאה הענקית ולקחו אותה להיכן שהוא.

לאחר מכן התהפך הגלגל: הילד שגדל "עבד" על הילדים הקטנים ממנו וקרא למקלט בשם "התעלומה". דלת מתכתב שחורה שהוצבה בכניסה למקום נתנה למקום נופך של מיסתורין,  הוא הרחיק לכת והמציא שדים נוספים כגון "השד ז'וז'ו" וסבתא יחנע ואף צייר את דמויותיהם בכניסה ל"תעלומה". היו שם ספות טחובות וכמה מדפים, אבל המקום אף פעם לא הצליח להפוך למועדון כלשהוא. באחד הימים נשמע קול יללה מפחיד מן המקלט. סקרנים שהציצו גילו כי מדובר בחתולה מסכנה שנתקעה במקום ולא באיזה שד או רוח מייללים...

השנים חלפו. יום אחד, בקיץ ירד הילד שבגר, אל המקלט, בשליחותה של השכנה, בכדי לנקות שם את מעט הלכלוך שהתפזר. לפתע התמלא גופו בפרעושים שחורים ומציקנים. הוא נעקץ בכל חלקי גופו והך למגן דוד אדום שם קיבל זריקה יפה. הדבר קרה כל אימת שמישהו ירד אל המקלט – בימי הקיץ החמים. לכן שם בכניסה למקלט שלט "זהירות פרעושים"

עברו שנים. הילד כבר לא גר שם יותר. בסוכות גשום אחד של שנת 1997, היה שבר ענן בעיר וגשם מבול ניתך בתוספת ברד כדורי. הוא עבר שם לאחר כמה ימים. הציץ למטה וראה כי המקלט התמלא במים עד קו המדרגות. מכסה הזכוכית שמעל הכניסה נשבר, מים חדרו פנימה אל קומתו התחתונה של המקלט. היה אפשר להכניס שם סירה ולשוט. אפילו לשוט כמה מטרים בריבוע הצר, אבל מצד שני, חשב הילד שבגר, אפשר לשוט אל מעבר לשנים אל הימים שהמקלט היה בגדר "ארץ התעלומה"