בחדרי חדרים
כשהיום הולך לישון
מתחיל הסיוט
להתעורר
זה עניין של רגעים
הוא יופיע
בלי פנים
ויפשוט
גזרים
את כותונת הפסים
חודר משגל
אינו נסוג
נאנק
משאיר
סימנים
על עור
מאדים
שריטות
בגוף
על הסדין
כתמים
בנשמתה
גומר
את הרוכסן
סוגר
שאמא לא תשמע
מקופלת בתנוחה עוברית
כביום לידה
ממתינה למוות
שיאסוף
לבור
באדמה
סיפרו לה
ספרות זולה
על אהבת נעורים
מרעידה
עד שמיים
אבל הדמעות שזולגות
הן סתם מים
רועדים
שקופים
דלוחים
בכאב
מלוחים
סיפרו לה
ספרות קדושה
על יוסף
וכותונת הפסים
שהיה
יקיר
אביו
מכל הבנים
ואיך תוכל לומר
מבעד
לשתיקות
שהכותונת
הזאת
היא ילדה
שאבא
בחר
מכל הבנות ....
© לימור דיין – כל הזכויות שמורות
תגובות