,בתלם שנותיי אני פוסע, בינות שבילי זקנה ונעורים
,בשדות חלום וזמן רוגע, של ימים נעלמים,
,ובתוכי נושא סודות אשר המתיקה לי הרוח
,ובלחישתה השביעתני לזוכרם ולא לשכוח
,לתת ליבי לעד לדעת ולא למנוע עיניי מלהביט
,בפלאי בריאת האל ובקסמיה הנסתרים של ארץ בראשית
,לזכור כי אין הסוד טמון בפיסגת ההר הרם
,ולא בכוחו האדיר של נהר הגועש
,ולהבין כי אין חכמה אצורה, לא בעצבון הסער
,ולא בזעפה של מאכלת אש
,כי יש אשר יחזיר מבט ולא יבחין, בתפארת גרגר קטן של חול
,ויש אשר יזקוף קומה וראשו לא ירכין מול סוד עלה קמל המנט לנפול
,לעיתים גם לא יחשיב הוד והדר הטמונים בענף נרעד ברוח
,ודימעתיו אף לא יזיל מול עיצבונו של גדם עץ בודד וזנוח
, כי אין בניין שנים מושתת על יסודות של ריק עוצמה והבל
.כי אם על אבני צחוק, שמחה וטל חיים אשר חוברו בטיט הסבל
תגובות