גם אם אושרי רב הוא בעטייך,

גם אם ליבי מלא בך.

עדיין חושש אני שמא זה רק חלום,

ושמא את רק מלאך,

שבא והולך כאשר בא.

כי סיים את תפקידו בעמק הבכא.

ואולי אקיץ והכל סביבי זוהר,

ואת יושבת מולי ואלייך אדבר.

ואותך אחוש בכפות ידיי.

ואל ליבי אאמצך כל ימי חיי.

אטבע בך, ואת מרוריי אשקיט,

כי את כולי ואני כולך,

וזאת אף אחד לא ישחית.

והנה חיי אלייך צפים,

צער וכאב הם רק כחלום רחוק.

כסלע אשר נהר ישחק,

אהבתנו כל מכשול תדחק.

זכויות שמורות - יואל מצגר