התושיטי ידך ואשמח עד בלי די,

ועורך לא יוריק, כי לעד כבר יבש.

אם כותרת למו, כי פגע בעיני,

לא יאמרו כי הלך, אם לו כח עוד יש.

בודדים עוד שרדו רחוקים מעין כל,

כי פחדם לא הבליע רחשי תום ליבם.

ואם סער ישקוט, אך רוחם עוד איתן,

ולעולם תהיי צפונה בנפשם.

כבר חלפו הזמנים בם עפו יונים,

אל מרחב כה זוהר, כי לעד עוד נרחק.

ואם עוד הוא ימתין כי רועיו לא עונים,

הן דודיו כבר פרשו לכוכב מרוחק.

החולות כבר כיסוך, ושכנייך שוקטים,

ולעד ירדפנו זכרך כי רק טוב.

ופנייך זורחים מאבן הקיר,

צעירים ויפים הם, אך ניבט המכאוב.

זכויות שמורות - יואל מצגר