ובאמצע היום
שהעולם חיפש מפלט
דרום תל אביב,
השמיים היו אירופאים
לא ידענו
אך לקחת את זה
כמובן מאליו
והמלחמה, היא סימנה אותנו מיד
מביטים מאוטובוסים חולפים
אל גנים ציבוריים
לא רקדו שם אנשים
לא ראינו את הפנסים
נדלקים ונכבים
רק עמדנו שם,
בדרום תל אביב
מתחת לשמיים אירופאים
התחבקנו
כמו סוף העולם בא
ולאן עכשיו?
שהדפים נעלמו
ואין לנו צורך
לכתוב את עצמנו שוב
דרך מסכים מהבהבים
ראינו את עצמנו
משתנים בלי סיבה
אולי אהבנו
להיות חלשים
בסוף זה עולה לנו יותר
לוקחים את מה שיש
ומערבבים
דרום תל אביב, שעות אחר הצהריים
יוצאים, אל שמיים אירופאים
אחר כך
מנקים בשקט
את הדמעות מן העיניים
לא אנחנו שם
לא אנחנו חלפנו בלי סיבה
ובשקט, בשקט
כמו שני ילדים
חיפשנו ממה לצחוק
חיפשנו את מי לאהוב
בשקט, שקט
בלי מילים
בלי לדעת לאן ללכת
דרום תל אביב
נראתה לנו
כמו אירופה אחרת
ואז באה המלחמה
היא לקחה מאיתנו את כל השאר
ואת מה שלא ידענו
זה לא יחסר לנו
תגובות