מדפים מלאים בספרים
שני כלבים בפנימה
מביטים עלינו
אולי על עצמם
מה היינו אומרים, אם היינו במקומם?
ועל הקיר
תמונת שחור לבן
תל אביב שנת 90
עוד מעט בטלוויזיה, יתחילו החדשות
בואי נלך מכאן
נישב במסעדה
נביט על עוברים ושבים
וננסה לנחש
מאיפה הם באים, לאן הם הולכים
ומה הם לוקחים איתם
יכולנו לעזוב הכול
להשאיר למציאות, רק את הסיוטים
את הדמיון היינו מפרים
בשלל דימויים
כן, יש לנו אהבה
זה כתוב ביומנים, בשירים על ניירות מקומטים
תלבשי את המעיל השחור
עם השמלה
ואני אלבש אותה חולצה
אולי נלך ברגל, אולי נזמין מונית
נקשיב איך בבית השכנים עושים מסיבה
ונשכח שבטלוויזיה, יש עוד מעט חדשות
כן, יש לנו אהבה
זו נחמה שאין בלעדיה דבר
אני אחבק אותך שלא יהיה לך קר
ואסע בדמיוני
אל מקומות שמהם לא נחזור
בואי ונלך
למסעדה הקטנה שבקצה הרחוב
יש שם ארוחות ערב, עם מוזיקה שקטה
ועוד זוגות כמונו
שמאמינים, שאפשר לשכוח
ממה שלא יודעים
אף אחד לא ייקח מאיתנו
את הזמן הזה
ואולי רק אנחנו צודקים
מה זה משנה עכשיו? בוא נלך
נישב במסעדה כול הלילה
עם סיפורים קצרים
נוכל לחבר לעצמנו, חיים
ואני אדע, שהנחמה הזאת
אין בלעדיה דבר
נשאיר את הכלבים לדבר בשמנו
ואת החדשות נשכח, גם את האנשים שכמותנו
יש לנו אהבה
היא כתובה בניירות מקומטים
בואי נלך, כול הלילה
נשוטט ברחובות
שנחזור, הספרים יעמדו באותו מקום
תגובות