ארבעים נגנים לפחות, כולל המנצח, נספו בשטפון הנורא שפרץ ללא כל אזהרה מדלתות אולם המופעים.
האנשים ביציע יצאו בפניקה והיסטריה דרך דלתות החירום, ולמטה, רובם הצליחו להתחמק איכשהוא מטביעה.
ארבעים הנגנים על הבמה המשיכו את הפרק השני- מרש אבל.
צ'לי וכינורות בקצב מצמרר בעוד האורחים המכובדים מסביבם, מנסים בכל כוחם לטפס ליציע השמאלי שהתרוקן, ולהציל את חייהם.
המנצח המשיך לנופף בידיו, וכמובן שעד שהן לא מונחות לצידי גופו אסור בשום פנים ואופן להריע או למחוא כפיים. מפאת הנימוס.
בפרק השלישי- שאמור להיות מינואט, רוב הקהל כבר הצליח לברוח, והמים השוצפים והקוצפים שהגיעו משום מקום הנמצא מאחורי הדלתות הכבדות, המשיכו לזרום אל האולם. הם הרטיבו את גרביהם הלבנבנות של הנגנים, ושולי חולצתיהם החגיגיות נספגו לגמרי, אך זה לא יהיה מה שיפריע להם ויעצור את נגינתם המופלאה.
כעת ניתן היה להבחין רק במושבים הגבוהים והיקרים יותר.
הקונטרה בסים חרקו לאיטם על כובד משקלם, כמו ספינות טרופות המאיימות לקרוס, בעוד המים עלו עוד ועוד.
בפרק הרביעי, האחרון, אפילו קלרנית אחד כבר נסתם בבועות וצלילו נשמע בוכה, והמים ממשיכים. המנצח היה היחיד שמצחו עוד נע מעל המים, ומדי פעם אפשר היה, לשבריר שניה, לראות את השרביט הכסוף מרים את ראשו ומסמן לנגנים להמשיך כרגיל.
אם היית אתה דג, בוודאי היית נהנה מאוד מהקונצרט, שהמשיך והמשיך, עד שמיי השטפון מגיעים לתקרת אולם המופעים הגבוהה. לא נראה שמישהו מנגני התזמורת מתכוון להפסיק לנגן, למרות שכל הקהל כבר איננו, ורוב הנגנים נפטרו.
רק עוד שתי בועות עגולות עלו מפי המנצח, והמלודיה נפסקה בדרמטיות שאליה התכוון המלחין. ידיו צפו לצידי גופו, ונדמה כי הוא משתחווה. קרן יער צפה אל מעל המים, וגם קשת של ויולה. כל השאר שקע.
אך מרחוק ייתכן ונשמעו מחיאות כפיו הסוערות והנרגשות של אדם בודד שישב בקהל. עיניו עצומות, כהתמכר לקול נגינתם, חיוך מרוח על פניו, ושערו המודבלל מתנופף בזרם המים הרך.
תגובות