על דף נייר כותב את אשר על ליבי,

על חול הים זוכר את השבר הנכסף.

על גליו שרועה שקיעה מרוחקת,

שכוזבת ללב ומראה לו הסוף.

כמו באוקיינוס ליבי צוללת בוכה,

כמו במים עכורים, היא נשמעת בלי קול.

באופק צופה בכתבי הנפש,

על ענן יושב, מתבונן בשקיקה.

מנסה לקרוא את רישום הרגש,

מחכה לו שיבוא, מחכה בשתיקה.

כמו כוכב מנצנצת לה דמעה יחידה,

ונפשי כבר כואבת מרוב אהבה.

בבועה של בדידות מבין את ראשי,

ויודע שסוף הוא כמעט התחלה.

שוב רואה את הקו, האדום, המפלח,

בדממה מיוחדת, בקריאה רחוקה.

כמו הדרור, ליבי פורח ועף לו אל על,

על גלים הוא נישא ונראה כאייל.

אל החוף שוב יורד, מתפלל למרומים,

משתוקק שאת חלומי הוא יוכל להגשים.

כי לכל חלום מציאות תחכה,

ואם לא נחפש, האהבה הס תבכה...