קופסא כחולה, לתוכה אכניס אותך.
סמסים קיטשים. הצהרות רומנטיות.
כריות עבות, ושלל חבטות.
ידיך המלטפות.
שיר עצוב שכתבת לי, שיר פתטי שכתבתי אני.
הרזון שלי, הכתם בקיר.
שינויי מזג האוויר.
הויכוחים הטיפשיים.
ואולי גם את אֱלׂהִים-
אכניס לקופסא.
לא כלום ואולי די הרבה,
אני סוגרת עליהם ועליך את המכסה.
אומרת "שלום" וצורחת "תודה".
נשק על לחיי פעם אחרונה.
תיחנק שם. אמן.
וכך, בלי יותר מדי התראה-
חיוך ספוג מבוכה
חמק מהקופסא.
תגובות