היום באתי
לקרוא את המזמור
ב ל י כוונה
להפיק ממנו מ ל י ם,
באה אלי מלחמה.
קבעתי,
בקרֹב עלי
בזאת (הצבעתי) אני בוטח
מייד זמזמתי,
אותה אבקש
לחזות כל ימי חיי
(רק אחת, שאלתי.)
[ליצירה]
(כמו שמישהו אמר כאן לא מזמן, מה קרה לכם? עייפים? , ב*י*ו*ים זה היה מקבל 15 תגובות..)
תודה רבה למגיבים, שמח שהדברים דברו אליכם.
מדובר בחוויה אישית ופחדתי שהכתיבה תקח את זה למקום שאינו מובן לאחרים.
אבל הנה יש
[ליצירה]
גם אני הק' מצטרך להנ"לית שמעלי.
רוצה לומר לך כמה מילים והן די מתוקות.
אהבתי את הסופים של השירים גם בזה וגם באחרים. הם מקפיצים את כל הקודם להם מעלה מעלה. (למשל הסיום, 'דע רק זאת ~ (...)ואני, כשאינני חכמה', שאגב הזכיר לי את 'את הכי אבודה כשאת שיכורה' של הכנסיה)
[ליצירה]
תודה צחית. כעת, אני באמת לא מרוצה מכמה דברים בשיר. כמו הבית האחרון שצריך להיות איכשהו הפואנטה של השיר אך מתפקשש באופן הכתיבה שלו.
גם את ההערה שהבית השני צריך להתחיל במילים "אז חציתי", לקחתי לתשומת לבי.
תגובות