החפץ העז מפעם בי
להיות שותפה עם אלו-ה
במעשה בריאתו-
בשיח שפתיי,
בשיח עטי,
במשיחות מכחול רכות---
ואז מגיע הפחד ההוא
שכואב ומשתק.
ואז מגיעה דרישה תובענית
מצליפה בי
חדה וכואבת.
יורקת בפני
ובפני ילדיי האהובים
ומוצאת את הפגם
שסוטר על לחיי.
גאווה שחצנית-
לעולם לא יהיה בגינתך פרח.
תגובות