כאשר חתמתי חוזה
לשכירת דירה,
לא שיערתי
שיום אחד
יעמוד בעל הבית
בפתח הדלת,
וידרוש את התשלום
שאיחרתי לשלם.
גם בן אדם מובטל
צריך לגור איפוא שהוא.
מסר כפול
-
לא משורר לא סופר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בזכות הימים האלה, אנו יודעים לחוש את ההבדל ולהינות מאותם ימים שאנחנו קמים בלי שעון מעורר...... ימים של כיף. אז טוב לפעמים שיש גם ימים כאלה. אהבתי מאוד את התאור והסגנון, וגם חייכתי. [ליצירה]
- [ליצירה] קצר נוגע ומלא תבונה. הרעיון שבעצם את נופלת ברשתך שלך, ולא משליכה את זה על מי שאהבת, הוא רעיון מכונן. אהבתי... [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא :) [ליצירה]
- [ליצירה] ...גם זה שיר, שמעיד על כך שאת י ו ד ע ת איך לכתוב שירים. אני מכיר אנשים רבים שיודעים לכתוב שירים , גם הם לא צעירים. לבגרות יש שירה משלה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה אמרת, ושורות רבות אכתוב בכל אותם רגעים שתקדישי לי, כי את הרי ידעת שאהבתנו היא מחרוזת של טרופים זמניים גולשת לעבר הנצח...... [ליצירה]
- [ליצירה] שי יקירי, יפה מאד. בטאתי באופן פאוטי את מה שחש כל מי שכותב. לכתוב צריך לבד, מעבר לחומת ה-"אני".עצם הכתיבה היא משהו אישי, פנימי. רק לאחר שכתבת כשהיית אם עצמך אתה מאפשר להציץ פנימה. אם אחר-כך הקורא מבין, הוא יכול להסכים ולהזדהות , או לא להסכים אבל הוא לא יכול להתעלם. אינני יודע אם ה-"אישה" היא דמות פרטנית או מושג כולל, אבל אני מקוה שה-"אישה" מבינה, ואם גם היא כותבת היא חשה את אותה תחושה ומבינה. רק אז זה הופך לדו-שיח בין שתי נשמות עצמיות וקרובות. כמו שאמר יהודה עמיחי: "שנינו ביחד, וכל אחד לחוד" והמרחק בין השנים נשאר קצר כ-"מרחק בין שתי תקוות". מסר כפול (אבל ברור) [ליצירה]
- [ליצירה] כמה מילים להצדקת שלוש השורות האחרונות: המטאפורה של סופת טורנדו מתארת איך נקלעתי אליה - מוקסם ומכושף. אבל ראיתי לנכון גם להסביר מה היא עושה לי, ולמה בחרתי דווקא בדימוי הזה. רציתי להדגיש מה אני מצפה מהדימוי, שבמציאות הוא הרסני למאיים וזורע חורבן. עבורי זה משהו שמצביע על הצורך שלי שמאפיינת סופת הטורנדו: סחרור, הנפה אל-על והליכה קדימה. אולי אחרי ההסבר הזה, השורות האלה אינן מיותרות. [ליצירה]
- [ליצירה] אני יושב וקורא שוב ושוב, ואני בטוח שאקרא עוד לעצמי וגם לאחרים. אחדים יגידו שזה יהודה עמיחי, ואני אגיד להם: "לא ולא. זו הדס" (חבל שאינני יודע את שמך המלא. "משאיות נוהמות מפזרות לי את הרגע" דימוי מדהים שגדולים וטובים לא הצליחו להעלות על הכתב. ועדיין לא זכיתי לתאר לעצמי בצורה כל כך פיוטית את המציאות העגומה של חיינו כמו השורות הבאות: "השקט, הנכון, המפוסל בזהירות לחלקיקי שתיקות שכולן צעקה" מדהים התאור הנוגה של ירושלים שגם הוא פאן אמיתי שלה "ירושלים קברים סביב לה שיכורה מאבק וממוות וצחוק ילדות אקראי על הדשא" בכל זאת חסר לי הסוף של השורות הריקות שאחרי ה-"אולי" וזאת מבלי להמעיט בערך הדברים שאמרתי למעלה. [ליצירה]
- [ליצירה] י ו פ י ! [ליצירה]
- [ליצירה] גם לאנשים אופטימים מטבעם יש רגעים קשים שגורמים להם להביע מילות יאוש. תמצאי אותם גם בין יוצרי צורה. אנשים נבונים יודעים לנצל רגעים אלה כדי להתחזק ולבנות את עצמם. בכל מקרה כדאי להאמין שיש עוד אנשים טובים בעולם שאפשר לשתף אותם גם ברגעים קשים. [ליצירה]
תגובות