יש מקומות בהם הימים נעלמים והכאב קורא קורץ נפלא בהיר לא מוחשי לא קיים לא אמיתי הלואי והיה בי האומץ לקום ולברוח ללכת מימך ללכת מכולם לשכוח לשקוע בהזיה המקסימה הזאת של השיכחה, העירפול, חוסר הודאות, אולי השלמה. הוא קורא שירים ופואמות מתוך שינה ואני מתפללת. כל היום בתפילה. כשהוא מחייך אני יושבת על כפות הידיים ובודקת מתי הן מאבדות תחושה, רק אז אני אלך משם. אלך . אני אלך. הו כן. ואת לא מאמינה לי תמיד שותקת תמיד מתבצרת בעיר מוקפת חומה, חבלים נפלו לה בנעימים, ואיפה הסרקאזם איפה הציניות הנחבאת, נראה לי שהכל אבד איתך
זה אומר שדבר לא אבד
הכוונה שאבדתי
תגובות