חלף הזמן! חלף הזמן,

בתוך קשת הקסמים של הנצח,

בתוך חורש אשר הזדקן,

אך קסמים בתוכו כבר אין.

זוג שפתיים יחיד עוד צריך,

מהיכן שיכולתי נצח שלם,

להרוות את מזלי בשפתיי,

גם זוג עיניים להביט בהם בבטחה,

להיות מבורך בין כל המבורכים.

לב אחד וזוג ידיים שלך,

אשר את עיניי היו מכסות,

הייתי נרדם במתיקות,

בחושבי על המלאך שלי,

אשר נושא אותי לשמיים.

לב אחד! כה מעט אני צריך:

ובכל זאת רואה שדורש יותר מדי.

זמן

רוצה לשמוח במשך יום אחד,

אבל ביום הארוך ביותר בשנה

ולהיות עצוב במשך יום אחד,

אבל ביום הקצר ביותר בשנה.

אך איך למדוד את הזמן עם מטר או "במרפקים"?

קורא אשר קורא תחת מנורה את שיריי:

שיסמן את המילים בציפורן, בשמחה או בדואי!

רק זכור הזמן פוסח:

מעליך ומעלי.

                                              11.03.06