אינך טובה לבלוז.
דוברי מלנכולית
מתופפים ספירת רגעי קיומם על הבר
באצבעות ידועות גופי זרים.
האובך הזה שאת מייחסת לסיגר
מגיע מבפנים, זה העצב שמתפוקק
לובש צורת עשן בכדי לרחף אל הבמה
דרך אוזני האנשים מהמהם ייאוש בחולפו
עד שמגיע אל בטן החצוצרה
שם נמהלים כאב זכרונות רעים וריפיון אכזבות
ומזדעקים אלייך
במנגינה
"מתוקה- מתוקה".
תגובות