ידעתי שיש תהום. אפילו את עומקה ידעתי, אבל מה, חשבתי ששנינו באותו הצד. עכשיו זה נראה כאילו את עומדת וצופה בי נופל, מתרסק, ומהצד השני עומדים אנשים אחרים. ומוחאים כפיים
ניקולס השנים עשר אלף
-
"מצעד האבירים החל" ואז כולם קורעים ברך בגרון נטוי ובצחצוח אלים לחלוטים של כלי זין
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נכונות לא ההתרסקות מפחידה אלא הבדידות שהיא גוזרת. 'שנינו באותו צד' - לא רק על אותו צוק, שותפים לנפילה. הקהל מעצים את השבר, נח יותר לסבול את הבדידות לבד. היובש המריר של התיאור נשמע כמו השלמה, תלונה רשמית המוגשת לאחר מעשה, אבל הכותרת, ו'עכשיו זה נראה' מגלים את היאוש. ההתרסקות בלתי נמנעת. הבגידה צפויה מראש (סתירה? אולי, אבל עדיין נכון). השגרה מעמעמת את הכאב. ורק היאוש נותר שלם. [ליצירה]
תגובות