הם אמרו שהם לא יקבלו אותה גם אם תתחנן גם אם לא תבין, והייתי מוכרח לצאת להגנתה הייתי מוכרח, כי נעיניים שלה, כהות וחמות נכנסו לאלו שלי, ופחדתי שוב מאותו חיבוק ממנו לא הצליחה לצאת, ואחרי שפרצה דרך ונפלה מתוכי כולה קרועה כולה מדממת, אז יצאתי להגנתה והיא חייכה חיוך קטן שכזה, שמכסה רק על הצד השמאלי של פניה ותמיד הצטערתי שאין לה גומה. היא לא באמת צריכה את עזרתי, וחרבה נשלפה במיומנות לאיטה. כל הזמן שבעולם.קחי. אני את שלי עשיתיץ אני אשב כל היום מול הטלוויזיה עם פופקורן ונחשי גומי. עכשיו לא אכפת לי. רק אל תחזרי דרך השלוליות וכל הבוץ מכסה לי את השטיחים.