אין ספק שאותו הקונפליקט הרג אותי. עובדה אני מת. אתה מתקשר אלי באמצע הלילה. אני עסוק בגסיסה איטית. איזו קטנוניות. אני לא אענה
דחיפת האהבה יקיצת הנפש דמיון מודרך כבה בתוך דמיון
זה לא צהוב.
אפשר לכתוב על זה שיר
ניקולס השנים עשר אלף
-
"מצעד האבירים החל" ואז כולם קורעים ברך בגרון נטוי ובצחצוח אלים לחלוטים של כלי זין
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איזו חוצפה, הוא מתקשר בזמן שאתה עסוק בגסיסה? חוץ מהקטנוניות הזו לא הבנתי כלום, החל בכותרת, דרך הקונפליקט והצהוב, וכלה בשיר. אולי ככה: הקונפליקט הנוראי, שאפשר למות בגללו, שמתעלמים בגללו מהחיים, מתעמעם בדחיפת האהבה ובהדרכת הדמיון, ואז הוא כבה, והוא כבר לא צהוב, ואפשר לכתוב עליו ולשכוח ממנו. אז מי זה ירטאאר? כתוב מעניין, קצר וחידתי. תודה [ליצירה]
תגובות