שני התלמידים ישבו לאכול את ארוחת השבת הדלה בכפר הנוער. בג'איו השחצן ויפה הפנים ולידו ז'ק הרזה היתום וחסר הביטחון. בשולחן הועברה צנצנת הסחוג על מנת לתבל את המרק התפל וחסר הטעם שהוגש מידי שבת בשבתו על ידי הטבח הכושל. להווי ידוע היה כי ארוחת ערב שבת הייתה הארוחה הדלה ביותר בשבוע,זאת אולי מכיוון שרב הטבחים היה גונב ומעלים חלק מן הסלטים והמעדנים הישר אל ביתו בלא שהמפקח עליו ידע על כך וינסה להתעמת איתו. והנה החזיק בג'איו צנצנת ריבת תפוזים, הביט בתפוז המצ'וקמק המצויר עליה ואחר אמר: "שמעתי בזוהר הקדוש כי מי שרוצה לראות את אשתו העתידית יעשה כך: ישן לילה שלם בעוד קליפת תפוז תחת הכר וכשיקום, יגש למראה ובה יראה את דיוקנה של אשתו לעתיד" וז'ק הביט נפעם בידידו השחצן ואמר: "הנכון הוא הדבר? נשמע שזה מותח אותי" ובג'איו התבונן בידידו במבט פטרוני והמשיך: "אם אתה רוצה לראות שד, קח חתול שחור, בכור בן בכור, שחוט אותו ושרוף את גופתו לאפר ליד המיטה שלך ובבוקר תראה צעדים של שדים" המדריך השמן קרב אל שני הנערים המשוחחים וצווח: "מה זה צריך להיות! שבו בשקט או שאדווח עליכם" "מאיפה לקחת את כל הסודות הללו" לחש ז'ק "מספר הזוהר הקדוש שחיבר רבי שמעון בר יוחאי שחי לפני אלפיים שנה במערה" "וראית כבר את פני אשתך לעתיד?" "ראיתי שם את ורד פרנקל שלמדה איתי בכיתה ח', בחורה בלונדינית עם עיניים כחולות וגוף פיצוץ! משהו שאני ראוי לו!" וז'ק הנרגש חפץ לראות את פני אשתו לעתיד ולמחרת השבת סחב מן המטבח תפוז, קילף אותו וגמע את תכנו. בערוב היום שם ז'ק את התפוז תחת הכר והתעלם מן השמן האתרי שהכתים את כריתו. הוא ישן וניסה לחלום חלומות מעניינים. ויקץ ז'ק באשמורת השלישית של הבוקר ויגש לחדר המקלחת בכדי לראות את זו שמחכה לו. והנה בקרבו לדלת פקדה אותו סערת רגשות, רגע, ומה אם נחרץ דיני להישאר ערירי לימי חיי? אראה את דמותי הגלמודה? וז'ק נרתע בפחד ובשקשוק וחזר למיטתו שמח וטוב לב על כי נהנה מן הספק. הוא סיפר את המקרה לידידו גיא שגדל במושב בצפון הארץ. גיא שאל: "נו, והבטת במראה?" "פחדתי שלא אראה כלום" מלמל ז'ק. "המקובל..." צחק גיא והוסיף כי צריך להתעמק בזוהר בגיל מבוגרף "אחרת זה כמו תלמיד מגמה של חשמלאות שהולך ונוגע בכבל של תחנת הכח בחדרה.." אחרי שבוע לערך התקיים שיעור תנ"ך עם המורה האהוב שלמה נעים, שלמה אהב לספר לתלמידיו קצת מעבר לנושא. הפעם סיפר להם על נפלאות הזוהר, השדים והמלאכים. ז'ק התרגש ומיד סיפר למורה שלמה על סגולת התפוז כפי שהזוהר מביא. המורה שלמה פרץ בצחוק ופניו האדימו עד דמעות. "הרי זה אבסורד! התפוז מקורו מאמריקה ובימי שמעון בר יוחאי לא היו תפוזים בעולם הישן שכולל את ארצנו" כול הכיתה פרצה בצחוק ואילו גיא הצביע לכיוונו של ביג'איו שנראה היה מכונס בעצמו ואמר בקול רם: "זוהי תורתו של המקובל יוסי ביג'איו" ולפתע קם יוסי בג'איו לכיוונו של גיא, בידו האחת הייתה פצצת עשן נוטפת משל פורים ויען: "יא חנדרז'יקו, אתה חושב שאתה יודע הכל? אולי מדובר כאן בפרי הדר ולא בתפוז. בוקה דל ג'ורא שכמותך!!!" והוא החזיק את פצצת העשן מול המורה הזועם כשריחה המסריח והמבאיש נישא ברוח. והמורה שלמה קרב אל ביג'איו ובעט בעיטה מהירה בפצצת העשן עד כי עפה ואחר קרב אליה אחד התלמידים וכיבה אותה. "אתה תשלם על זה ביוקר!! הייתה עשן והיה שריפה וזה עשה ריח נורא!" קרא המורה שלמה והוא לקח את ביג'איו השחצן למנהל הכפר משה בואנו.