נתיב ופניה י- שירה
מפה בשפה עשירה
ודברים אחרים.
צפון ופסיעת- תם
שירה.
מדורה וקריעת- ים
וגשרים.
קריאת לב אתה
קורא אותי.
(בכל תווי ארשום
הבט:
פני השירה
פניי
מתמול ומשלשום.)
אילה רייזל
-
מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
לקט יצירות
- פרופיל אשה בחדר המחשבים
- ומי מחכה למילים בימינו?
- אני לא נזירת כוכים
- מחתנים את נוני (ישן. מאת: אני וים)
- רישום
קשור אלי
- [ליצירה] יפה,הקורא אשר איננו מבין ואינו שם לב לרגשי הכותב כאילו פוגע בכותב עצמו כי כאמור היצירה היא חלק מלב הכותב חזק!תודה לך [ליצירה]
- [ליצירה] שירך יפיפה כהושטת הדום, לכל יוצר חדש מגשים חלום. תודה על שיר נפלא, העשוי לשפר את פני צורה. חיים [ליצירה]
- [ליצירה] מדריך לנתיבי גשת רב משמעי, ורב משמעות. בכל תויו ובכל תוואיו - שירה. וסוד קטן צפון, שמור למפלסים דרך בינות ביטויי המקרא וניווטי המפה, ומגלים את קריאת הלב. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה אילה, כדי לפסוע בשירת הים, נחוץ לעתים מצפן, על מנת לא תהיה בקריאת הלב - קריעה. שבת גשומה ומרווה, [ליצירה]
- [ליצירה] יפה! דברים המופנים (כהבנתי) אל הקורא שאיננו מבין היוצרים. להסביר את המשמעות של כל מילה, מיקום, נקודה ודימוי. להבין שאלה השבילים אל נפש היוצר. הקדמה ליצירה. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] אי אפשר לשכוח!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] ~~~ אוהבת מאוד... בעיקר את התיאורים- "רוחצת שבבים של זהב שרופים מקצוות שערותיה" יופי~~~ [ליצירה]
- [ליצירה] לי זה נראה כהלצה, כאילו הברושים מתריסים בפני היקום: הנה אנחנו (פרטיזנים.) משום מה זה הצחיק אותי. לוא רק ניתן ואלמד... [ליצירה]
- [ליצירה] יוהו! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה חמודה גם את!!! [ליצירה]
- [ליצירה] גם לי יש- דוקומנט 6 מה שלומך, הודיה? כך שאלתי את אחותי שעמדה מאחורי. אנא, הביאי כסא ושבי, למה תעמדי? למה? "כי בא לי", קטלה אותי אחותי האהובה עליי ביותר. ולא, זה לא שהיא רוצחת, אלא מהכוונה של הלבין פני חברו ברבים, כאילו שפך דמים? יו נועו? "לא עשיתי לך כלום!" נזדעקה אחותי. "מה עשיתי לך? אה? אה? אה? אז ככה יפה? אה? איפה הצדק, איפה?" טוב, זה לא מה שהיא אמרה, זה סתם מוחי שמחפש אקשנים, ואצבעותי שרצות על פני המקלדת בחוסר שליטה. "באיטיות!" צווחה אחותי כדי להרוס לי את הסיפור. לא ילך לך, אחותי יקרה. זה הסיפור שלי, ושלי בלבד "לא נכון!" כן נכון! "לא!" כן! "אמא, תגידי לה, היא כותבת אותי!!!!!!!!!!!" "מה קרה? אילה, מה את עושה לה? אני לא מרשה להגיז לי אותה" "תגידי לה שתכבה את המחשב" "שתכבי את המחשב אבל עכשיו!" אבל אמא, אני באמצע לכתוב סיפור על אחותי יקרה. "מה קרה?" (כך אמי) נשברה הקערה?..." הלשינה אחותי בלי לדעת מה היא עושה. זה לא אני! לא הייתי בסביבה בכלל! "קרציה אחת..." מלמלה אחותי והלכה בשרוך רגליים. "אל תלכי ככה, איך תמצאי לך שידוך?" עזבה אותי אמי בהתבדחות. "לך אני מרשה להמשיך לכתוב, את ממילא לא תמצאי זיווגך בקרוב." מחיתי את דמעותיי מעל פני. בחור יקר- האם תרצה את אחותי במתנה? <אבל היא עוד קטנה!!!!!!!> סיימה לי אחותי את סיפורי, הסיפור שלה. <"אין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה!!!!!!!!"> [ליצירה]
- [ליצירה] קשה לומר על זה: שיר נחמד, (אלי) מקווה שתמצאי את האוויר שלך, ושלעולם לא יהיה מאוחר מדי. (ושלעולם לא יהיה אף פעם.) תודה: אילה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... קצת חנפנות, להתפלל ככה על טרמפים, לא? חמוד מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה וקלאסי. מזכיר נופים, טבע, מעגל זמנים וסתיו. בעיקר דברים ששכחנו בשטף האורבניות... (אגב, מפריעה לי המילה: מפנקים. איכשהו נשמע לי ילדותי מדי) [ליצירה]
- [ליצירה] ... בהצלחה בחיים החדשים... זה נשמע כמו תהליך לידה שניה וכואבת יותר. [ליצירה]
תגובות