פסים
הם הבטיחו לי אמצע ספטמבר
אני זעקתי להם:
אלול
אמרו:אולי ועלול
רציתי לענות להם את השמא
והתאפקתי שלא לומר את כל שמתחולל
לי בלב.
באמצע ספטמבר-אמצע אלול
הפסקתי עם ההבטחות ועשיתי פסים בשיער
פס שמא פס ודאי
שורשים כהים ואז גוון מואר.
זה זמן שכבר חזרתי אל השורשים
עכשיו חזרתי שוב
שבתי וצבעתי בפסים.
***
צופה
הייתי צופה בתוכנית אירוח. עוצרת נשימה
כשהמצלמה עלי עוברת
סביבי הכל מדיף בושם של גברים
הייתי צמאה למשב-רוח
והגבות קופצות כשעם האות נכנס האיש המפורסם עם הגברת
ואני רק הייתי צופה
הייתי עוצרת נשימה
וממתינה
כשהמצלמה עלי עוברת.
***
סלון יפית, עפולה עילית
בשישי אחר הצהריים שבת עוד רחוקה
בעפולה היינו יושבות על קצה
המדרכה
ליהי ואני, אחיות בדם, ברגע בלי כל השכונה
סורקות באיטיות אחת את השניה
וליהי מסרקת את השיערות
עושה קצוות דקים ומגלגלת ושוב
מסרקת
ואז תורי. וליהי, לה יש תלתלים
והיא כל כך יפה פזורה
לא מסודרת
תלתל קופצני, סלסול טבעי ורק סירוק-קל
(בעפולה עוד היתה בי קנאה
וחבל)
גם כשהשתחררתי מקצה המדרכה
ופרק אחר פרק נגמר
מעולם לא הסתפק הזמן שלי בסירוק-קל.
***
שום דברים
חיי הלילה הפכו לסוערים שעות שוכבת במיטה וחושבת על דברים
ואז שינה
ואז חלום
וערות
ושמיכה דקה שמכסה
לרגע לא פסקו מחשבות הדמיון
אין סיכוי בתל אביב שאפשר כך לישון
(מזמן לא הייתי יותר מבולבלת, כשהללילות יעברו לבד מאחורי הדלת
היו לילות שהתריסים הגדולים היו סגורים. היה מה להסתיר אבל לא הייתי נקיה ולא חושבת על דברים).
בשירים כתבתי על כח לזריחה ואופק בניינים
אורות כבים בבוקר ומשאיות זבל מעירות חתולים
בלילות האחרונים אני מבולבלת ורק חושבת על דברים.
ובכן, עד כאן.
בלי דיבורים.
***
קורא הדורות מראש
מי-פה לא יועילו לאישה בת שלושים
שריח-הזמן מכה בה והיא עוד טרופת חושים
בחורה מבית טוב שראתה ושתתה ואכלה וישנה
בשדות זרים.
התפאורה אחרת השאלה היא מה קורה בפנים.
אדון הסליחות בורא כל העולמות
גלוי וידוע לפניך
שהסלולרים שולטים והמכשירים מתקדמים הקווים פתוחים
והכל אנשים
רכז אותי, קטנה ועלומה, בתוך כרטיס קטן של סים
ותן לי לספוג הזיכרון
לדעת שיש דורות ראשונים
ולהתאפר, להצטלם ולהצטדק בפניך
שהדור השלישי עוד ישובו הנה.
תגובות