יונת השלום

בלילה חלמתי חלום,

שיונת השלום

באה אלי עד הלום,

ובפיה היה עלה של

זית ,

ואני הבטתי עליה,

בשמחה ובששון,

הרגשתי בשלווה,

שסוף-סוף הגענו,

לנחלה של מאות

שנות חלום,

הרמתי בעדנה,

את ידי

והיא התעופפה

ונעלמה הרחק,

מכף ידי הפרושה,

בניצוץ של שמש,

היה נדמה לי ,

שאף זלגה לה

דמעה,

שנפלה על ידי

הנשמטת,

בדרכה למעלה

שמטה מפיה,

את העלה ,

של הזית ,

התבוננה מטה,

וראתה את הכאב

והשכול את האמהות

המתאבלות,

ואז הבינה שגם בעם

שלנו יש אויבים

חיפשה את התיבה,

ומרחוק ראתה מבול

מתקרב הבינה,

שהיא חייבת לעוף,

ולחפש לה בית אחר,

וכך היא נעלמה,

ואיתו נגוז גם החלום,

איבדנו מעט את התקווה,

אבל בתוכי עוד החלום,

שיום יבוא ויונת השלום,

תשוב ותשכון במולדתנו.