מנגינת התזמורת

התזמורת מנגנת,

ורוחי מתעוררת,

הרצפה רועדת,

ואיני יודעת

מה הסיבה,

ואיך זה קרה,

ובלבי מתנגנת

לה השירה,

ולוחשת לי

לה לה לה...

ידי אוחזות בעט,

וכותבות במוחי הקודח

מילים לוהטות דחופות

חושקות להיוולד,

בצירי לידה הם נולדות,

לעולם אכזר ויפה

ובלבי מתנגנת לה השירה

ולוחשת לי

לה לה לה...

ומנגינת מוצרט מתנגנת,

על מפתן חלון רחוק,

ואני חשה את הכאב,

שבמנגינה הרחוקה,

ומרגישה געגועים ורוצה

להשאר רק כך,

עם המוסיקה והמילים

אבל החיים הם תובענים,

ובלבי מתנגנת לה השירה

ולוחשת לי ,

לה לה לה...

ואז כשהמנגינה

ממשיכה להתנגן

רוחי מתמלאה תקווה,

ויודעת שלא אשה

דגולה אני,

רק בן אדם קטן

אבל יש לי תזמורת

משלי פרטית

ואני מנצחת בה

בצלילים מושלמים,

וזאת רק אני אדע,

ובתוכי בקשה,

מבורא עולם,

שבתוכי תמיד,

המנגינה תמשיך להתנגן,

ותלחש לי

לה לה לה...