לאן שלא יפנו פנייך
את תראי אותו
ביום אחד את רואה
אינספור גופות
אבל את מדמיינת
רק את שפתיו הרכות
חסרת אונים, כך את מרגישה
מלאה מבחוץ רקובה מבפנים
עומדת בוכה מול האבן
שבשבילך היא כה יקרה
שמו של אהובך מקשט את האבן
ואת מקללת את האדמה
מאשימה את השמיים
שלא שמרו עליו ברגע האמת
את הולכת עם חצי לב
לכיוון קברו היפהפה
לא מוכנה להשלים
עם גורלך המר
את זועקת לעזרה, לתקווה
.מביטה בשמיים בשנאה
נפשך השבורה
לא תוכל להתמלא יותר
פנייך החיוורות
לא יוכלו להתרפא יותר.
תגובות