הכין את גופו, הרים את ראשו
האבק המתפזר יוצר לחלוחית רזה
שהיא הוא, היא סיומו
בנפתולי המסדרון, כשהוא זוחל על גחונו
האוטופיה שמגובה בדמויות פעורות פה
דמויות חרבות, צחורות, נושקת לו.
צליל צעקה צורם
עודף תנועה, עודף זמן
שחיקה מוחלטת
של כול החושים
של כול בני האדם
מגבירים את סדקי המחשבה, סדקי הקיום
להעלות אור חלש
מפורר, אך חי
מעל לסדין קל המשקל
עמוס מי גוף חולים
האור החלש מתחיל
את החזרה הנצחית של הסיום..
