סיפורו של עימד, החילזון הלא נחמד

"למה ? אני לא מבין למה אתה לא מוכן להפעיל מונה?" שאל עימד את נהג המונית שלקח אותו למקום בו היה צריך לבצע את המשימה הבאה.
"מה זאת אומרת למה? אני לא יכול להפעיל מונה אחרי שהגעת ליעד, אם כבר אז רק כשמתחילים את הנסיעה"
"בגלל נהגים כמוך המדינה הזו נראית כמו שנראית!...אבל לא לזמן רב" מלמל לעצמו עימד והוציא כסף קטן מהכיס.
"מה זה ? אין פה כלום! רק ריר"
הכסף של עימד היה מאד מאד קטן...אחרי הכל הוא חילזון.
עימד לא עמד בזה יותר (אחרי הכל הוא עימד ולא עמד)
הוא עשה שימוש מוקדם מדי ברירעל - ריר הרעל שלו.
הנהג נרדם לפתע ללא הסבר מוקדם.

טוב..היה פה הסבר מוקדם.

ניסוח מחדש: הנהג נרדם לפתע, וכולם ידעו למה. זה הריר המרדים של עימד, החילזון הלא נחמד.

עימד הגיע למפקדה הראשית.
האמת היא שלא היתה מפקדה אחרת, אבל המילה ראשית גרמה לה להראות  גדולה יותר.

"תשתחוו אמרתי!" צעק עימד בכניסה למפקדה הראשית.
לא היה שם אף אחד...חוץ מגרניט, השלולית הצייתנית. היא גם ככה היתה בגובה הריצפה, לא היה לה לאן להתכופף.
עימד הניח את חגורת הנפץ שלו על השולחן, ופנה לעבר חדרו של מפקד המפקדה.(זה קצת מטופש להיות מפקד של מפקדה)

"המפקד אף פעם לא כאן" רטן עימד
"אתה לא יכול לדעת" התחכמה גרניט "רק פנית לעבר החדר, יש לך עוד דרך ארוכה.

עימד החליט לוותר כבר בהתחלה.
אז בעצם אין טעם להמשיך את הסיפור.
אבל בשביל קהל המעריצים הנהדר שלא היה לעימד, נמשיך רק עוד קצת.

עימד עזב את התחנה עם החגורה ופנה לעבר התחנה מהרכזית של באר שבע.

..הפעם הוא גם זחל לשם.

התור לבנק בתחנה המרכזית היה עצום, ונמשך לתוך הקניון.
עימד ידע שזה היום שלו.
הוא זמם לפוצץ עצמו באמצע הקניון ולגרום נזק רב ולהושיע את החלזונות מהכובש הציוני.
הוא זחל לאמצע התור, וגילה שזו יונה.
הוא לחץ על הכפתור.
הוא התפוצץ, היונה חשה ברע.
עימד מצא את עצמו מלושלש החוצה , וגרניט אחריו.
מזל שלקח עמו את שריון העופרת שהינדס לו פערס החרגול המהנדס.