איך זה שהזמן
מרסק כל כך הרבה עוצמות
שוחק רגשות ורגעים מרגשים
איך זה שבכי כואב
נשכח בין רגע
משכיח הצער והעצב האילם
איך לילה משבית את היום
וגשם מאפיל על חמה בוערת
איך זה שמים מכבים האש
והאדמה תחתם עודנה פורה
הפחד נמוג עם תחושת בטחון זמנית
והחרדה מתפוגגת כלא היתה
מה השגרה עושה באיזה כח נתברכה
ביכולתה להשכיח ובכוחה להזכיר
מסוגלת היא לגלות כל רז כמוס
ועם זאת כל כך להסתיר
אז איך זה שאתה ואני
שוכחים לפעמים
את המיית הבכי המר
הלב שנשבר
את המבט המתגעגע
שמזרים בתוכו גלים כה סוערים
וממשיכים הלאה כאילו כלום
והשגרה רק מרחיקה את אותו הרגע הנוגה והחזק
מעצמינו
בתחושה שהזמן מרסק כל כך הרבה עוצמות
בדרך אלינו....
תגובות