אני לא מזמר כשעצוב
העצב חונק את מיתרי הקול.
כמו פקק בקבוק
כמו מיתר שחוק.
אני לא שר
אני לא מתלהב
אבל
מישהו שר בשבילי
זהו הלב.
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] החלטת לשנות מעט סיגנון ובכל זאת מאד מוצלך. מילים פשוטות מדברות אל כל אחד ושירה יפה מאד מה אומר? כרגיל כי זה אתה ולא מישהו אחר... נהנתי מאד, תודה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] אכן נטייה שונה מעט.... נפלא! * קצר וטוב, כמו שרק אתה יכול. * סיום חזק ולא צפוי (מבחינתי, לפחות). * זרימה מדהימה. כתיבה פשוטה וקולעת. * כ"כ נכון. אנו כותבים כי הלב מתפרץ. אנו מוחייבים לכתוב. העברת זאת מצויין! תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] אני כידוע אוהבת את מוטיב הלב... ממש שונה משאר השירים שלך(כמה שאני זוכרת) * השיר הזה מתחלק לשניים- לשפה הגבוהה יותר(העצב חונק...) ולת'כלס(אני לא שר...) ונראה לי שאפשר לעשות את המעבר למעודן יותר, כי זה קצת חד מידי לדעתי. ו... נראה לי שלב זה משהו, לא מישהו, זה משהו ממך, חלק ממך. תודה קטנה. [ליצירה]
- [ליצירה] מישהו שר לך מישהו, מישהו דואג דואג לך שם למעלה [ליצירה]
- [ליצירה] זה זורם ומקסים [ליצירה]
- [ליצירה] הרגשה מוכרת כשאת נשנקת מטוב, מתרגשת, לא יכולה מרוב טוב. :-) [ליצירה]
- [ליצירה] הדס -זה נכון, צריך להוציא כסף על חינוך , חינוך זה הכח האמיתי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אל תישיר מבטך אל השמש! השיר הוא אנטי חושך ופרו אור :-) יזל האור עדי טוב לרוות ברכה להניס השחור [ליצירה]
- [ליצירה] לא יכולתי שלא לחשוב על השיר הבא: עבריה מילים: רחל אני מבטת בה נפעמת, נדמה: הנה זה אך. בחן קדומים, בשחור ולהט, עלתה מן התנ"ך. וגשר פז נתלה ממנה, אל ארץ העברים. וזכרונות ימי החסד, בנפש מתמרים. כה אעמוד פה לפנייך, נפעמת, אחותי, בחן קדומים, בשחור ולהט, אזין עיני תכלתי. בגוף נכר הלוך ונוע, דרכים בו מי יספור? אני המרתי שחור ולהט, בתכלת ובנהור. אך אם מעלתי - לא לנצח, כחשתי - לא עד תם. ושבתי שוב כשוב ההלך, אל כפר מולדתו. כה אעמוד פה לפנייך... [ליצירה]
- [ליצירה] המלצה קומפוזיציה יפה !: בתים א' וג' עוסקים בהליכה אל שעת ערביים, מן מסע אל נקודה כלשהיא בתוך תוכך. הבית האמצעי,שהוא תמצית השיר, עוסק בזיכרון,בשתיקה בצד שאון הכרך ובאותה נשואת השיר (אשה דקה). בבית הראשון יש איזושהיא קרן קלושה כלשהיא ושעת בינערביים פנויה, אך בביתץ האחרון כבר יש כאב אך בצד אותו כאב ישנם הניחומים. חריזה: מתאפיינת חריזה סרוגה בצד חריזה אסוננטית: אני הולך כל הימים אל שעת בין ערביים כזו אשר יפים לה מועקה וניחומים, טובים לה הכאב - והמזור. דוגמה מובהקת -כזו-מזור [ליצירה]
- [ליצירה] תיאורים עשירים. אף עליזים ופתאום לקראת הסוף -תיאור עצוב אחד המשנה את כל השיר (גור הכלבים) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים על דרך ההוצאה לאור בעטך ובלשונך המליצית - הפיוטית והמדוייקת [ליצירה]
- [ליצירה] --- גדול, אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] אכן תקופה פשוטה, דלה מבחינה חומרית אך עשירה מבחינה אנושית ולבבית. [ליצירה]
תגובות