הכמיהה לגליל היא בעורקיי מאז היותי ילדה.
הנוף הקסום,
המעיינות,
ההרים הפראיים,
הבהמות הדקות שמסתובבות להם פה ושם
המרחב.....
כשהתחתנתי הייתי עוד ילדה,
והשאיפה לגור בגליל נתחדדה.
בתקופת לימודיי ומהלך שנת ההתמחות נשארנו כאן בעיר.
בעלי גם לא חשב להיות זהיר
וכבר למד והתנסה בחקלאות כדי שיוכל לעבד את אדמות הגליל.
אולם עכשיו................
גילינו שאין שם עבודה.
מה רבה האכזבה........
האם זוהי סופה של הערגה?!
תגובות