מטרת החיים
אני חושב שזה היה באחת משיטוטי הליל שלי כשעצרתי לפתע וחשבתי. כמו בכה רבים מאותם לילות חסרי כוכבים, שעננה של אבק, פיח וחול כיסו בהם את הרקיע. יכולתי לזהות עטלפים, יכולתי לזהות עננים מרחוק אבל כוכבים לא היו. דווקא אהבתי כוכבים, זה די מבאס לאהוב דבר שאין לך, וביהוד מוכת האור, כוכבים היית רואה רק אם נתקלת בקיר.
על מה חשבתי? בעיקר על למה אין כוכבים. כי זה ביאס אותי, ביאס אותי מאוד. אני אוהב כוכבים, כשאני רואה אותם כמובן, גורמים לך להבין עד כמה אתה קטן. ובדיוק אז, כן בדיוק באותו רגע. בעודי מבואס ומצפה שאיזה עטלף יטעה בדרך ויכנס בי אולי, ואז שנינו נוכל ביחד לראות מפץ גדול... אז הבנתי.
מה הבנתי? הבנתי בעיקר שיהוד זה לא מקום לצפות ממנו בכוכבים, עדיף בהרבה איזה חלקת מדבר קטנה. באמת, שמעתי על איזה מקום בקילומטר המאה ואחת (מאילת כמובן, אל תחפשו את זה בברזיל. שם יש דברים אחרים) ליד הפונדק של כושי רימון (יש שם כבר קפה ג'ו, כך אומרים), שם יש את הטלסקופ הפרטי הכי יקר במזרח התיכון. זה מקום לצפות ממנו בכוכבים. אבל כאמור, אני ביהוד... לאלו מכם שלא מכירים זה ליד אור יהודה, ואור יהודה... טוב זה המקום לצפות במטוסים נוחתים ובאנשים מקבלים פנסים, שם זה יותר מקובל מקיר.
כמובן שמלבד להברקה הזו הייתה עוד הבנה שהחלה להתגבש אצלי באונה העורפית, שכל המדענים טוענים שאחראית על מסקנות ויזואליות. כמובן שהם לא יודעים כלום, ואנחנו עוד ניווכח עד כמה הם אינם יודעים דבר (לדוגמה, אין זה קומון נולידג', כממרת חברינו החוליגנים, שהמוח שלנו כלל עשוי משכבות שכבות של קליפות שום. השום מטבעו כשבא במגע עם התלמוס והטגמנטום גורם להזיות שאנו מפרשים כחושים. את זה אני מעריך שייקח לאנושות עוד כמה מאות שנים לגלות). המחשבה שהחלה להתגבש עמוק ברקתי הייתה כה מדהימה, כה מהפכנית עד ששערות אוזני סמרו (אותן שערות שאומרים שנולדים עם רק 300 מהן! הם אינן מתרבות, ואחראיות בתנודות האיטיות שלהן על התהודה שבתוך קונכיית האוזן. אותה תהודה שאנו אח"כ מכנים 'שמיעה'), הבטן שלי ניגנה את רומנסה בטונים עדינים ועיני... עיני דמיינו את טבעות שבתאי...
מה המחשבה? חשבתי על כך שזה די מוזר שנולדים עם רק 300 שערות בתוך קונכיית האוזן ושהם אינם מתרבות. חשבתי שבטח לא רק הראש נדפק לי מרוב החפירות באומן, אלא בטח גם השמיעה... אבל קצת מעבר לזה... התחלתי סוף סוף להבין. הבנתי את משמעות החיים!
נכון, כולם בטוחים שהם מצאו את משמעות החיים. הרבה מהם בטוחים שהיא נמצאת בתחתית של איזה בקבוק אלכוהולי. האמת, גם אני הייתי די בטוח בכך עד לא מזמן, אבל אני דווקא חשבתי על הבקבוקים האלו שתוקעים בפנים ספינה וסוגרים... לנצח! זה פשוט בלתי אפשרי להוציא את זה. כמובן שהתבדיתי... משמעות החיים לא נמצאת בתחתית של בקבוק, משמעות החיים היא דבר הרבה יותר עמוק מכך. אך לשם כך עלי לגרור אתכם איתי למסע. להיכן מוביל המסע? טוב.. זוכרים את הבקבוק ההוא? טוב, אני לא כל כך, אני גם לא הכי זוכר את המשמעות... (יש סיבה למה הבקבוק חצי ריק) אנחנו ניזכר ביחד.
*****
אומרים לי שאני דומה לחפרפרת. לא בגלל המשקפיים, עם זה אני דווקא נראה לא רע. הם יושבים היטב על פרצוף החילזון שלי שמרוח תמיד עם הלשון בחוץ בתנועה של 'בלעעעעהה' שמרמזת על האהבה שלי לאסלה ולטיפה המרה. זה גם לא ממש קשור לעובדה שאני בעיקר יוצא בלילה, וביום... טוב אין פה מה לחפש, אם אין כוכבים ואין כוכבות... עדיף לישון. הסיבה האמיתית שמכנים אותי אם אני לא טועה התחילה לפני קצת יותר משנה. אני חושב שזה היה כשלא שלטתי בעצמי ופשוט התחלתי לזמר בתא המעצר על כמה 'מכרים', כן ... ג'ו בוזאגלו, שימי אבוטבול.. ויאללה בשביל שלא יגידו שאני גזען ורק דופק שחורים הוספתי משהו על מאיר הרשקוביץ' שהיה אחלה של ילד... באמת, אבל מה לעשות. אבא שלו מחר חשיש לחצי מהשכונה (אני חושב, היה קשה לדעת מי מהשכונה משתמש ומי משתמש ולא משתף). אז ככה, הוציאו אותי על זול. אפילו כתבו לי פתק למורה לספורט והופה מעכשיו אני החפרפרת. מילא, דווקא מתאים לי השם - חפרפרת.
דווקא עד אז החיים היו דבש, זאת אומרת ... מה מתוכם שאני זוכר. הייתי מהאלה שבאים אליהם עם שאלות באסטרופיסיקה (כן נו נחשו למה) אבל גם עם כל מני תהיות על אהבה. כמובן שבשניהם לא הבנתי בכלל, לא הייתה לי חברה מאז כיתה ב'.. וגם אז היא לא הייתה בטוחה מה זה להיות חברה (גם אני לא, חשבתי שזה משהו בטאקי) ובאסטרופיסיקה, ידעתי בקושי להסביר... טוב, מה זה אסטרופיסיקה (אם אתם מחפשים הסבר יש את וויקיפדיה, אני לא מחלק פה שיעורים חינם). כמובן שעם כזה שפע של תחומים יכולתי לערבב בכיף הסברים בין 2 העולמות. כך הסברתי לאיזה בחור מסכן על איך יש לו ננס קטן ולבן, ובלי ננס לא יהיה מפץ. כמובן שבלי מפץ הוא לא יכול לספר לכולם שהוא עשה טרנס-פוזיציה לנבולה (אני חושב שהוא שמע נבלה והוא פשוט הנהן בהבנה, אכן היא נבלה) שהוא כינה 'עיניים שלי, שמש שלי'. ולעומת זאת היו הסברים גם לצד שני (זה קצת יותר מורכב לעשות, אבל אם תחשבו מספיק בטח תמצאו את מה שאני מתכוון אליו).
כן, אז ככה. הייתי מאלה, אנשים היו עולים אלי לרגל, שואלים בשלומי. מעלים תבואה (במקרה הזה סוג מאוד מסוים של דשא) בתור קורבן ואז הייתי משתף אותם בהברקות מיוחדות במיוחד. MC3O2 זאת הברקה סופר חזקה, תיזהרו עם זה. הייתי צריך לקרוא ספר שלם בכימיה להבין בכלל מה זה אומר (אה, ואל תשאלו את חיה המורה לכימיה איך עושים את זה). ככה חיי היו... איך לומר, דבש. מה מתוכם שאני זוכר כמובן.
גם היה לי את הסטייל, הייתי לובש כל היום בדים הודים זולים כאלה שהצבע נזל בכביסה. הייתי מסתובב עם גרביים ורודות מרוב בדים הודים שנזלו, ממש ככה! היה לי כובע גרב כזה, ירוק. הייתי משתדל להסתובב רק עם משקפי שמש, יש אור חזק בלילה ביהוד. תדעו לכם. ככה, אז הייתי נודע בתור 'האבטיח'
אני בטוח שאתם יכולים למצוא את הדמיון.
הכול התקדם בדיוק כמו שרציתי שיתקדם. וזה כמובן... לשום מקום. אה כן, עכשיו אני נזכר גם למה. כבר אז פיצחתי, או לפחות חשבתי שפיצחתי את סוד החיים. הסוד היה כל כך פשוט שגם כשסיפרתי אותו הלאה פתרו את זה בתור הזיות (אמרו משהו על שום, אימבצילים. שום לא גורם להזיות כאלו). אח"כ איזה חכמולוג אחד כתב ספר, טוב אני חושב שכולנו ראינו את הסרט (תגידו לי, איך הצליחו לנפח את הספר לכזה אורך? הלוואי הייתי מסיים לקרוא אותו בשעתיים). הסוד הוא פשוט, תעשו כיף. תהינו. בשביל זה חיים! כאילו באמת... את כולנו בסוף יאכלו תולעים (מי שממש מתחכם יכול להיות מפוזר על פני איזה אוקיינוס, או לעשות סיבובים בכד מסביב לפלנטה שלנו) אז למה לא? זאת אומרת... חייה את הרגע, תדאג שיישאר לך מספיק חומר למחר וזהו. לא צריך עוד כלום.
ממש ניתחתי את זה לעומק. בריאות, כסף, משפחה, ילדים, אפילו פלסטרים לקטנה אחרי שתיפול מהאופניים בפעם הראשונה שאני אוריד לה את הגלגלי עזר... כל אלה... בשביל מה? אני אגיד לכם בשביל מה. בשביל מטרה סופית אחת!
מה המטרה הסופית? זה עמד לי על קצה הלשון. טוב לא בדיוק זה, אם להיות יותר מדויק היו לי שלושים גרם של P4H2Fe3, שמשמש בעיקר לדישון הגינה.. במינונים מספיק גבוהים זה הורג חפרפרות.. אבל זה לא יהיה טוב לי. כן טוב, מיד אחרי שבלעתי את זה הבנתי... אנחנו מגדירים פה כל מני הישגים, מטרות קטנות כאלו. להשיג מלא כסף, לקנות אוטו סופר יקר שאני אוכל בעזרתו לא לעצור באדום ולברוח למשטרה באיזה
אז אני בעצם כלי אדיר שהמטרה שלו זה להביא לעולם עוד כמוני. זה מה שאני, זאת המטרה שלי... זה למה אני כאן. פשוט חתיכת הבנה נחתה עלי. זאת משמעות החיים, להביא עוד חיים.. ושיהיו שלי אם אפשר. ואתם יודעים מה? התבאסתי. בשביל מה? מה טוב בזה? זאת המטרה שלי?
אז כמובן שגם לזה הייתה לי תשובה, והתשובה הייתה... לא! המטרה שלי פשוטה הרבה יותר. אני צריך לעשות חברה מאושרים. להלביש להם חיוך על הפנים. עכשיו עם פרצוף של חילזון וחוש הומור של היפופוטם לא חשבתי שאוכל להצטיין במיוחד... אבל היה דבר אחד שכן הייתי טוב בו.
הייתי רקדן לא רע בכלל, באמת. אני לא אגזים אם אומר שהייתי כוכב הרחבה. היו מנקים איתי את הרצפה, ממש ככה. עד כדי כך הייתי טוב. כמובן שמעבר לזה, הייתה לי יכולת קסומה לערבב כמויות. אתם יודעים, נניח שמכינים טחינה? ושמים יחד עם זה מים ושמן זית... ומוסיפים מלמעלה קצת קצת קצת זעתר וליטופים של קינמון וכמובן גם פרוסות של אבטיח.. והכל בכמות הנכונה. בזה הייתי טוב. ככה, אותו סגנון... ציוד מעט שונה. רק בלי הטחינה, האבטיח נשאר כמובן. ככה זה, שמתי לאנשים חיוך על הפנים. זאת המטרה שלי, לעשות אנשים מבסוטים אש.
כמובן שגם אני קצת נשרפתי מהלהבה. ממש הרגשתי תאים אפורים הולכים ומתכהים. ואז בהדרגה התחלתי להבין. לא זה התפקיד שלי! התפקיד, המשמעות האמיתית של חיי היא נעוצה בעניין עמוק הרבה יותר. היא נעוצה בעניין כל כך מהותי שלא יכול להיות שלא עליתי עליו קודם.
בערך אז גיליתי שהתיישבתי על נעץ. היה רשום על פתק צהוב שנתלה עליו באותיות לבנות "אחי, תחזור עלי. מחפשים אותך במשטרה" קלטתי. הבחור אידיוט! מי המפגר שרושם תחזור 'עלי'. הוא פשוט מפגר! לא ייאמן. יש גם כאלה. ככה נפל לי האסימון, מצב היפותטי אך עם זאת סביר לחלוטין החל להיבנות לנגד עיני. נניח שלושה קבוצות שונות של אנשים. נכנה אותם :
- קבוצה א – אימבצילים
- קבוצה ב – בטה טסטרים
- וקבוצה ג' – גאוני על
קבוצה א': אוסף אימבצילים שאם זה היה תלוי בהם, היו מאייתים את עניין הקבוצה שלהם עם ג' שותקת ו-ע' במקום הל'. הם חבר'ה שכול היום מעשנים, שותים... נוהגים במשאית, מנהלים חברות אשראי. דברים כאלו. ומה המשותף להם? הם כל כך טיפשים שהם אפילו לא מסוגלים לתהות על השאלה 'מה המטרה שלנו בכלל?' עד כדי כך הם מטומטמים. חיים כל יום את אותו היום, ללא הבנה למה איפה כמה ומה בעצם המטרה שלשמה הם הגיעו לפה ולאן הם הולכים. אתם יודעים, קבוצה א' שכזו.
קבוצה ב: בטה טסטרים, אנשים אנושיים. כמוני, כמוך (טוב, אולי רק כמוך. אני משתלב לקבוצה השלישית כמובן). הם מסוגלים לתהות על השאלה מה המטרה שלהם. הם ממש יכולים להרגיש שהם גם יודעים את התשובה... אבל, כמה עצוב. הם לא. איזה באסה להיות אנושי, אה?
קבוצה ג': גאוני העל! כאלה שבמקום חוש הומור יש להם קול אלקטרוני שמצטט בדיחות צ'אק נוריס. מהאלה שהמילון וורד שלהם מלא בכל מיני מילים בקלינגונית (המילה הזאת לדוגמה, בוודאי תהיה אצלכם בוורד אדומה. אצלי היא צחורה כשלג). כפי שקבוצה א' חייה באותו תחום מחייה של קבוצה ב', ועם זאת היא אינה מודעת כלל לשאלה הקיומית על עצם הקיום שלה, כך גם קבוצה ב' חייה את חייה ואינה מודעת כלל לשאלה הקיומית הנוספת, האמיתית והקשה מכל בנוגע לקיום שלה. היא מסוגלת לחשוב רק על שאלה אחת 'מה המטרה שלנו?' ובכן, קבוצה שלוש היקרה יודעת לשאול את השאלה האמיתית, הייחודית היחידה שבאמת חשובה. היא אינה יודעת לייחס חשיבות לשאלה 'מה המטרה שלנו' כי היא אינה חשובה כלל עבורם. אך מכאן שישנה שאלה אחרת, גדולה הרבה יותר, מוכיחה מעל צל של ספק שיש תשובה לשאלה 'מה המטרה שלנו', אחרת שאלה זו לא הייתה מאבדת מחשיבותה. כמובן שמאחר והאנשים בקבוצה 3 כבר כולם עסוקים בחזרות ל'היפה והחנון' אף אחד מהם אינו יכול לתקשר איתנו ועל כן קבוצה זו משמשת לצרכים תיאורטיים בלבד.
מכאן, הוכחה חד משמעית על כך שיש משמעות לחיינו. זאת גם אם אנחנו איננו יודעים מהי.אז ישנה תשובה, נקרא לה כמשתנה X או 42, מה שתעדיפו. עכשיו מהי בעצם? בוא רק נוודא שכולנו מודעים על הקושי שבשאלה.
אני יושב עכשיו על האסלה בבית וחושב, מולי עיתון החדשות. איזה באסה להיות ראש ממשלה בישראל... בכל מקרה, נניח והרווחנו הרבה כסף, נניח ויש לנו ילדים מדהימים ואז.. זהו נגמר. אנחנו די מתים, ואז מה בעצם המטרה של החיים שלנו? לשמר את הגזע האנושי? סבבה... אני זורם. ומה המטרה של הגזע האנושי? לשרוד אתם בוודאי חושבים. אז זו טעות, איזה מן ישות קיימת רק בשביל להתקיים. הרי זה פתרון נאלח מאין כמוהו! פשוט לסובב את השפה העברית לזמן סביל, והופה פתרנו.
דפיקות בדלת. "מי זה?"
"הצייד" צחקוקים "עכשיו תפתח, אתה בא איתנו"
לא הכי סגור מי זה הצייד, אבל סבבה. אני זורם. האמת עכשיו יותר מטפטף. נו מילא, אני אלחץ לו את היד, אולי זה יביא לו צהבת מתישהו.
מדים כחולים בדלת "מי אתם?"
"המחלקה לחקירות חמורות בסחר בעוגיות, מכוניות גנובות, קעקועי חינה מזויפים וסחר בסמים של קטינים"
"אה, אז יש לכם טעות. אברהם אבי הוא קומה אחת מעל"
"אה סליחה, מצטער לא ידענו"
"אין דבר" אני מסביר ומציע להם את יד ימין.
הם לוחצים וגם אני לוחץ. חזק, חוק השלוש שניות תקף גם פה. הם מתחילים לפנות, ואז קורא הבלתי יאמן. אברהם אבי קופץ אלי ושואל אותי "תגיד, נשאר לך עוד חומר".
סעממק, עכשיו אני מתחיל להיזכר איך הגעתי לכאן...
*****
אז אחרי שאני בורח קצת, בפעם המי יודע כמה מעוד קבוצה שכנראה מתבאסת טילים שאבא של מאיר כבר לא מוכר כמו פעם אני מגיע פה לצד הדרך, מביט בשמיים וקולט. נכון, אין פה כוכבים. אבל עליתי על משהו חשוב הרבה יותר.
אני זורק מטבע למזרקה וחוטף שפריץ בעין. לחיים מוכרחת להיות מטרה. הוכחנו את זה. המטרה שלי חייבת להיות המטרה של כלל הגזע שלי. גם את זה הוכחנו. לא יכול להיות שמטרת הגזע היא לשרוד. אחרת למה נוצר מלכתחילה? אין בכך שום היגיון.
פשוט קלטתי. המטרה שלי, היא כמטרת כלל האדם, כמטרת כלל האנושות. המטרה שלי היא למצוא את המטרה שלי, כמו שמטרת האנושות... ובכן, היא למצוא את מטרת האנושות. וכאשר כל אחד מאתנו, כאשר הוא סוחר באבני יסוד מולקולאריים, או כותב סיפורים בשעות ליל מאוחרות... תורם קצת יותר להגשמת המטרה.
תגובות