אומרים שהדרך מתחברת
אל עולם משלי,
אומרים כי העץ הירוק
בקצה הגבעה
מורה בגזעו
אל החוף מנגד.
המזוודות אתי,
אני משאיר אותם
על החוף,
טובל רגליים יחפות
בים הטורקיז
שטוף השמש
בין אלמוג
לרחף שחף.
בין עץ ההדר
לעץ התמר,
בין קצה החוף
לקצה ההר
מוצא את מה שאבד
את מה שטבע
בסערת זעף
הילה קלה של עננות
קרן אור ממעל,
העולם הסובב עוטף
לא נוגע
לא פוגע.
תווי שירים מרחפים
כמו פרפרים סגולים,
רק לשלוח יד ולתפוס,
מילי מילים כמו נמלים
רצות על הקרקע.
מלאכים פורשי כנפיים
מדליקים נרות
לקראת הערב היורד,
גחליליות מסמנות דרך
לקראת המחר.
המוני ילדים וילדות
שנשארו כאלה,
פוסעים חרש
אל הגן האבוד
שם יושר שיר ערש.
הוא שוכב במיטה
עת שיר תום אחרון
מתגנב ובא.
סדין לבן, בית חולים
גופו פה
חלומו כבר שם.
תגובות