גנרלים בדימוס וגיבורים מפוקפקים

אוהבים לספר על היום החם ביותר ב67

על שדות הבור והשלף של הנגב הרותח

על קריאות אחראי הרואיות ופצוע שצורח

חיים נהג המונית המחוספס

לא ידבר לעולם על היום החם ביותר של 67

על איך כשגדי המ"פ מסתער בראש

הוא משתין על עצמו בשוחה כי יש לו ילד בן שלוש

וכשגדי אחרי דקה שכב בדם

הוא נכנס לסרט ממנו לא יצא לעולם

עיתונאי בהומיין וסופר מעודן

אוהבים לברבר על היום החם ביותר ב67

איך כולם נרעדו אותה שעה בכסית

כי עמם אז הפך לכובש ומשחית

(או אולי זה מפני שגרוסמן שמט אז מפית)

הם ירבו עוד לכתוב לא רק בעתיד הקרוב

 על כפר נטוש ויללות כלבים עזובים

על משוחות צבר ועל בציר עוללים

על מבטו הנוגה של פליט בא בימים

ועל מתכון נהדר לחומוס אסלי עם גרגרים